נימוקי יוסף על יבמות טו:

לשום אנתתא. לשם טבילת נדה לטהרה ולא לשם גרות שלא הזכיר לשם יהדות:

לאכשורי בה. להיות גיורת גמורה ואף ע"פ שלא טבלה לשום גרות ואמרינן לקמן אינו גר עד שימול ויטבול טבילת נדה סלקא לה לשם גרות דעובדת כוכבים לא טבלה לנדותה:

ובברתה. דכיון שנתגיירה ישראלית היא והוה ליה עבד הבא על בת ישראל ואפילו הכי הולד כשר כדרבי יהושע בן לוי וכו':

בר ארמייתא. שלא טבלה אמו לשם גרות ומהאי טעמא קרו נמי לההוא בר ארמאי:

מי לא טביל לקריו. שיטהר מטומאת קרי. ויש מקשין והיכי עלתה אותה טבילה כיון שלא היה בבית דין והא אמרינן לקמן [דף מו:] זיל האידנא ותא למחר משום דאין טבילה אלא בבית דין וביום ולא בלילה ותירצו דכל שמל בבית דין וקבל עליו בפניהם לטבול והודיעוהו קלות וחמורות אף על פי שטבל שלא בבית דין טבילתו טבילה בדיעבד והא דאמר זיל האידנא ותא למחר היינו כגון שלא קבל בבית דין לטבול אבל זה אינו מחוור דהא בגרות משפט כתיב כמשפט דבעינן שלשה וכיון דמל ולא טבל כאילו לא מל אם כן אין ספק שגם בטבילה בעינן שלשה אלא הכא דאטבלה לשום אנתתא בפני בית דין קאמר והוא הדין הארמאי ומשום שלא הטבילו לשם יהדות היו מוציאין עליהם לעז והכי משמע בירושלמי דמקשה היאך תעלה טבילה קלה שהיא לשם קרי לטבילה תמורה שהיא טבילת גרות מטומאת עובד כוכבים ופריק א"ר יוסי בר בון כיון שזו וזו לשום קדושת ישראל עלתה לו כלומר דאילו לו היו משום ישראלית לא היו טובלין לא לקרי ולא לנדות ומיהו דעת רי"ף ז"ל כמו שתירצו הם לחלק בין דיעבד לכתחלה דאם טבל לקריו בדיעבד שלא בב"ד לא פסלינן לבריה:

אמר רב חמא בר גוריא. עובד כוכבים גופא [לא קני]. עובד כוכבים לא קנאו לגופו של זה מתחלה כדאמרי' לקמן ולא הם קונים זה את זה והסכימו המפרשים ז"ל דכל שאין גופו קנוי א"צ גט שחרור והא דאמרינן פרק הגוזל (דף קיג:) עבד עברי גופו קנוי. כלומר אפי' לעובד כוכבים כשנמכר לו וא"כ כ"ש עובד כוכבים לעובד כוכבים יש לומר דהתם ה"ק גופו קנוי לו לענין משכון וכאילו היא מלוה שיש עליה משכון דכי שקיל למשכוניה מיניה שלא כדין ה"ל גזל והיינו דמייתי לה התם לראיה לענין גזל של עובד כוכבים שהוא אסור הריטב"א ז"ל. הקדש וכו'. עשה שורו אפותיקי והקדישו למזבח דהוי קדושת הגוף פקע שעבודיה דקמא אבל קדושת בדק הבית לא מפקע כדתנן בערכין (דף כג:) מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו:

חמץ. אם עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והרי הוא מונח בידו שלישראל ובאו שש שעות של ערב הפסח פקע שעבוד העובד כוכבים הואיל ולא הוי ממש דידיה וחייב זה לבערו:

ושחרור. עשה עבדו אפותיקי לחבירו ושחררו משוחרר ופקע ממונו של מלוה. וסברא דרבוותא ז"ל שכותב שטר על דמיו מדין מזיק שעבודו של חבירו וכדאמרינן במסכת גיטין [דף מ:] גבי עשה עבדו אפותיקי לחבירו ושחררו וכ"ש היכא דמשתרשו ליה דמי עבד ובודאי שאם ידעו ב"ד שהוא עבדו של זה והטבילוהו שלא מדעת חייבין לשלם לומאי דהפסידוהו מדינא דגרמי וכן דן רבו של הריטב"א ז"ל:

בבלוריא. כך שמה:

לפניה. קידם טבילתה:

לפניה אין. לפי שהם גרים והיא עובדת כוכבים ועובד כוכבים לא קני ישראל לגוף:

הא שלא בפניה לא. אלמא גבי ישראל לא אמרינן קנה עבד עצמו בן חורין:

בין בסתם. שלא פירשו הרי אנו טובלין לשם בני חורין:

במפרש. כרב חמא בר גוריא דקתני וקדם וטבל לשם בן חורין:

אבל עובד כוכבים גופיה קני. עובד כוכבים בן חורין שמכר את עצמו לישראל קונהו ישראל לגופיה ואם קדם וטבל לשם בן חורין לא קנה עצמו ב"ח:

מי לא קני ליה וכו'. והא כתיב או לעקר משפחת גר ואמר מר משפחת גר זה עובד כוכבים אלא וכו'. וכתבו ז"ל דכיון דקני ליה גופיה צריך גט או כסף ולא סגי ליה במחילה גם אינו רשאי לטבול אלא כדין עבד ישראל מדעתו וה"ה אם לקחו מן העובד כוכבים שלקחו במלחמה דבכה"ג עובד כוכבים קונה אפילו ישראל וכ"ש עובד כוכבים כדאיתא במסכת גטין (דף לח.) ולפי זה עבדים ישמעאלים שלנו אינם יכולין להתגייר אלא לדעת רבן ואם נתגיירו שלא לדעת רבן אין טבילתן כלום וצריך לברר כי מדעת רבו היה ואי לא ספיקא הוי:

לתקפו במים. כשמטבילו לשום יהדות לעבדות צריך שיתקפנו במים לתת עליו עול מלאכה במים כדי שתהא נראית כטבילת עבדות שאפילו אמר הוא לשם ב"ח לא יהא ממש בדבריו וכתבו ז"ל ובטבילת עבד אין הרב מברך על הטבילה כמ"ש הרב אלברצלוני אלא העבד מברך שהוא עושה המצוה ונכנס תחת השכינה דשייך במצות כנשים וכדכתב ר"י והרמב"ן ז"ל:

בעא לאטבולי. לשם יהדות דעבד:

מינייכו קא בעינא ליה. אם יקדים ויאמר לשם ב"ח:

ארניסא. (קאמר) קא בשטיר"א בלע"ז:

וצמצמו. דחקוהו לקשר בצוארו משום לתקפו במים:

ארפו ליה וצמצמו ליה. שהיתה בו עניבה וכשרוצה מושכין ראש החבל והוא דוחקו מאיליו וכשאין מושכין רפה והמים נכנסין על בשרו:

זילתא דטינא. כלי מלא טיט. כתבו ז"ל דלרווחא דמלתא עשו כן להחזיקו עבד בפני הכל שלא יהיה לו פתחון פה: