נימוקי יוסף על יבמות יב.

מתני' שומרת יבם. ממתנת ומצפה ליבם כמו עניה זו לשוא שמרה בכתובות בפרק אף על פי (דף סב:):

שנפלו לה נכסים. מאביה בעודה שומרת יבם הכי מוקמינן רישא דמתני' בגמרא:

מודים ב"ש וב"ה. אף על גב דפליגי בארוסה ממש דב"ש אומרים תמכור וב"ה אומרים לא תמכור הכא מודים ב"ה שמוכרת לכתחילה דלא דמי שומרת יבם לארוסה לפי שארוסה קנויה עד שנתחייב הבא עליה סקילה הילכך כל כך זכה בה שאין לה למכור לכתחילה אבל בשומרת יבם שלא עשה בה שום מעשה הוא בעצמו אלא מכח אחיו והבא עליה לא מחייב אלא מלקות אמרינן ודאי דבזכותה נפלו הילכך מוכרת לכתחילה ואע"ג דלבתר הכי עבד בה מאמר מ"מ כשנפלו בזכותה נפלו ולא בזכותו:

בכתובתה ובנכסים הנכנסין. היינו נכסי מלוג שהקרן שלה קיים וכשהיא נכנסת נכנסים עמה וכשהיא יוצאת מבעלה יוצאין עמה לפיכך פירשו בכתובה עיקר כתובה ותוספת ונכסי צאן ברזל שאף אלו נקראים כתובה בהרבה מקומות בתלמוד מפני שהם כתובים בה וכדאמרינן תקנו קבורתה תחת כתובתה:

בית שמאי אומרים יחלוקו. דספק נשואה היא דבגמרא מוקמינן הך סיפא בעבד בה מאמר ומאמר לב"ש עושה ספק נשואה וזוכה היבם בחצי ירושתה מספק שהבעל יורש את אשתו וזו שספק נשואה היא אצלו זכה בפלגא:

אמר המחבר כתב הריטב"א ז"ל לפי שיטת הגאונים אשר הסכימו בה גדולי רבותינו ז"ל והוא הנכון נמצאת למד דנכסי צאן ברזל לעולם בחזקת יבם וכן נכסי מלוג שנפלו כשהיא תחתיו דבעל אבל שנפלו כשהיא שומרת יבם בין עשה בה מאמר בין לא עשה בה מאמר הרי הם בחזקתה ומוכרת ונותנת ואם מתה אין היבם יורש בהם כלום לב"ה וכל זה ביבמה מן הנשואין אבל יבמה מן הארוסין אפילו נפלה לה נכסים כשהיא תחת הארוס אין ליבם בהם כלום לא בחייה ולא לאחר מיתתה אם מתה כשהיא שומרת יבם והפסק הזה אליבא דרבא [דף לט.] דהלכתא כוותיה לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם ואף על גב דאמר רב אשי דיקא מתני' כוותיה דאביי הא קשיא ליה מתה כדאיתא בגמרא וכיון דכן לא מבטלים משום זה הכלל התפוס בידינו דהלכתא כרבא וכן פסק ר"י ז"ל וכן פסקו הגאונים ז"ל ולפי שיטת רש"י ז"ל אע"ג דהילכתא כרבא נכסי צאן ברזל בחזקת שניהם כדפסיק בר קפרא בפרק מי שמת (דף קנח:) וכן נכסי מלוג שנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל בחזקת שניהם וחולקים וזה ההפרש שיש לענין הפסק בין שיטת רש"י ז"ל לשיטת רבינו אלפסי ז"ל אבל בשאר הדינים הכל דין אחד עכ"ל:

עם יורשי האב. הא דלא קתני יורשי אשה כדקתני פרק מי שמת משום דהכא אין ידוע אם היבם יורשה או בני משפחתה:

נכסים בחזקתן. כדמפרש ואזיל כתובה בחזקת יורשי הבעל. כלומר עיקר כתובה ותוספת ונכסי צאן ברזל בחזקת יורשי הבעל דלכולי עלמא הוו נכסים שנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל ויבם עומד במקומו דבעל בנכסי צאן ברזל:

ונכסי מלוג שהם הנכסים הנכנסין ויוצאים עמה הם בחזקת יורשי האשה. והא דבסיפא אמרי ב"ש יחלוקו וברישא מודים דהכל בזכותה ומוכרת לכתחילה משום דרישא מיירי כשהיא בחיים והויא איהי ודאי ואינהו ספק ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי אבל סיפא הואיל ומתה הללו באים וטוענים מכח ירושה והיבם טוען מכח ירושה הילכך שניהם ספק וספק ויחלוקו ורישא הלכה היא וליכא דפליג עלה וסיפא מוקי לה עולא בגמרא [דף לח.] ביבמה מן הנשואין והיא ספק נשואה לענין היבם ולפיכך הוי יבם לגבי יורשיה כספק יורש לגבי ודאי יורש בנכסי מלוג לב"ה והה"נ אם מכרה ונתנה בחייה אין היבם מוציא כלום מיד הלקוחות ומיהו לכתחילה לא ימכור לדברי הכל כיון שיש בהן ספק נשואין דיבם: