נימוקי יוסף על סנהדרין ט.

מתני' מכניסין. לבעלי דינין הכי מסקינן בגמ' דאלו לעדים לא צריך כיון שקבלו עדותם:

גמ' ומוציאן אותם. אחר קבלת עדות דבשעת קבלת עדות ודאי בעלי דין התם קיימי אלא אחר קבלת עדות שהוא שעת משא ומתן מוציאין אותם כדי שלא ישמעו הטענות שמא מתוכן ילמדו לשקר:

פסקו המפרשים ז"ל כר' יהושע בן קרחה וכרבי נתן הלכך מקבלין עדות העדים אפילו בזה אחר זה שאם זה מעיד שראה שהלוה לו פלוני מנה ביום א' והעד הב' מעיד שהודה לוה ואמר לו יום ג' שלוה מנה מפלוני כיון דכלם אמנה קא מסהדו ומנה לוה ממנו מצטרפי וכדמפרש ואזיל לקמן:

שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו. שהרי אפילו כשבאין יחד לפני בית דין אינם מעידים יחד אלא בזה אחר זה השתא נמי לא שנא:

הודאה אחר הודאה. עד א' מעיד שהודה הלוה בפניו יום א' שלוה מפלוני מנה ועד שני אומר שהודה לו כן יום ב' וכיוצא בזה בהודאה אחר הלואה אבל בהלוא' אחר הלואה איכא למידק היאך אתה מצרף שני עדויות אלו של הלואה אחר הלואה והלא תובע מכחיש אחד מהם שהוא אינו תובע אלא מנה א' והם מעידים על ב' מנים ועל כרחך אחד מהם שקר הוא לפי דברי התובע והוא נאמן על עצמו וא"כ בהדי סהדי שקרי למה לי ויש בזה דברים הרבה בספר דברי הריבות לראב"ד ז"ל ולרז"ה ז"ל ומסתבר דהכא במא עסקינן כגון שזה תובע ב' מנין אחד מניסן ואחד מתשרי ויש לו עד על כל א' מהמנין שאין הכחשה ביניהם כלל לפיכך אנו מגבין לו המנה הא' מתוך דברי שניהם אבל היכא שהוא עצמו מכחישן שאינו תובע אלא מנה אין נאמנים כלל שהוא נאמן [להעיד] על עצמו חובתו ודמיא לטוענו חטים והודה לו בשעורים דפטור אף מדמי שעורים מפני שהוא העיד על עצמו שאין בידו שעורים משלו כלל הכא נמי הרי אומר שאין לו אלא מנה ופסל אחד מהם וכיון דקיימא לן כרבי יהושע בן קרחה דהלואה אחר הלואה מצטרפת בזמן שהוא תובע שניהם כדפרישית. היכא דעד אחד אומר ר' ועד אחד אומר ש' ועד אחד אומר ת' ועד אחד אומר ת"ק והוא תובע את הכל מצטרפת עד ר' ועד ש' לר' וכן מצטרפין עד ת' ועד ת"ק לת' ונוטל ת"ר אח"כ מצטרפים עד ש' ועד ת"ק למנה שלא נצטרפו באותו מנה כלל וגובה מנה נמצא גובה בין הכל ת"ש עכ"ל המפרשים האחרונים ז"ל:

נהרדעי אמרי מנה שחור. סלע ישנה:

שיש בכלל וכו'. ולא אמרינן שתיהן שקרניות אלא הלך אחר פחותה שבהם ואיכא למידק והלא עדות המוכחשת פסולה ולדברי הכל אין מצטרפים אלו עם אלו להעיד אלא כשזו באה בפני עצמה ומעידה לרב חסדא ויש לומר דשאני הכא דבין מנה שחור ומנה לבן עבידי אינשי דטעו בהכי ולאו עדות מוכחשת היא דלא דייקינן למבדק עדים בהכי אבל במילתא דודאי מכחשי אהדדי ולא עבידי דטעו אין מצטרפין והיינו דאמרינן בפרק חזקת הבתים [דף נו:] זה אומר אכלה חטים וזה אומר שעורים מצטרפין דהשתא מאי דמסהיד האי מסהיד האי. מאי איכא בין חטי לשערי לא דייקי אינשי כלומר שאין עיקר החזקה תלויה בכך כמו מנה שחור או לבן שאין הדבר תלוי בזה הלכך מכשרינן להו. ולא מיבעיא ב' כתי עדים אלא אפי' בכת אחת אמרי ב"ה דכשרים ואפי' בשאין הלוה תובע אלא מנה תליא בטעותא ואין הכחשה בין התובע והעדים:

כה"ג. דתרי מיני נינהו ולא טעו אינשי בהכי:

לדמי. זה אומר בפני הודה לו דמי חבית של יין וזה אומר דמי חבית של שמן דתרווייהו מסהדי על דמי חבית של יין:

בדיוטא העליונה. הלוה מנה דיוטא עלייה הבולטת ברה"ר על פני רוחב הבית ובני רה"ר עוברין תחתיה:

וצירף עדותן כר' יהושע ב"ק דתרוייהו מנה מחייבי לזה ואע"ג דבמקום חקירות הוא ורב יהודה לא מכשר בדיני ממונות אלא עדות המוכחשת בבדיקות כדאיתא בגמ' אבל עדות המוכחשת בחקירות אפי' בדיני ממונות לא מכשר י"ל דבין דיוטא עליונה לדיוטא תחתונה כיון דחד מקום הוא כבדיקות חשיבי לגבי דיני ממונות אבל דיני נפשות לא:

מתני' כל זמן שמביא ראיה. הבא לב"ד ולא היה שטר זכותו בידו ויצא מב"ד [חייב] ולאחר זמן מצא שטר זכות והביאו:

סותר. את הדין בית דינו סותרים את הדין שפסקו ומחייבין את שכנגדו:

גמ' הלכה כרשב"ג. אע"פ שלא מצא בתוך שלשים יום יכול להביא אבל במתני' דבסמוך לית הלכתא כוותיה משום שהרי אמר אין לי:

מתני' הבא ראיה. שטר זכותך:

הרי זה אינו כלום. שהרי אמר אין לי וחיישינן שמא זייף או שכר עדים והכי קי"ל כרבנן ודלא כרשב"ג בהא וכדאמרי' בעלמא [כאן דף לא. וכ"מ] כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה זו היא ראיה אחרונה דבראיה ראשונה שלא אמר אין לי פסקי' כוותיה: