נימוקי יוסף על סנהדרין ח:

ודע שכל הודאה דקמי בי דינא בין דאודי ע"י תביעה בין דאודי מנפשי א"צ לומר אתם עדי ולא למסור עדות דלעולם הויא הודאה ע"כ:

מקרקעי. קרקע שהיה ראובן מוחזק והודה לשמעון שהיא שלו:

כותבין. דהא מכיון דאודי ליה דידיה הוא ולא מחסר גוביינא דבשלמא מטלטלי מלוה להוצאה ניתנה ואפי' איתניהו בעיניהו לאו כמקרקעי דמי כיון שיכול להוציאה ואפי' מטלטלי דפקדון לאו כמקרקעי דמו משום דפסידא אית ליה דמעיקרא מהימן למימר החזרתי והשתא דאיכא שטר לא מהימן אלא בשבועה הלכך לא ניחא ליה בשטר אבל גבי קרקע גלוי מילתא בעלמא הוא הלכך כותבין:

ההיא אודיתא. ששנים חתומים עליה:

נעשה. גדול המוכר דקיימי לן (ב"ב דף קנו.) ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' ה"נ כיון דשנים לא מצו כתבי אלא ברשותו ודאי איהו אמר להו:

דאנן לא ידעינן. כלומר יש דיינים הרבה שאין בקיאין בהלכה זו שאמרנו דשנים ולא קנו מידו אין כותבין:

לספרי דאביי דסברי וידעי הלכך כאביי ורבא קי"ל:

בכל לישנא דבי דינא לא היה כתוב בו זכרון עדות בלשון עדות אלא זכרון דברים והוא לשון דיינים וכל דבריהם היו כתובין בלשון ב"ד ולא היו חתומים בו אלא שנים. [ולא היה כתוב בו] במותב תלתא וחד ליתוהי כדאמרינן במסכת כתובות (דף כב.) ג' שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם צריך שיכתוב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי:

חזקה והני ודאי תלתא הוו:

לב"ד טועין שסבורין ששנים כשרין לדון:

בי דינא דרב אשי. לאו דוקא אלא מפני שסדר התלמוד כדאמרינן התם (ב"מ דף פו.) רב אשי ורבינא סוף הוראה נקט רב אשי והוא הדין אי כתיב ביה בי דינא פלוני:

ואמרנא ליה לרבנא פלוני דידע דלא סגי בב' דתלתא ודאי בעינן וכ' רבינו אלפסי ז"ל מהא שמעינן דלית הלכתא כשמואל דאמר שנים שדנו דין דיניהם דין:

ת"ר בבית לא אמר כלום. אינו נאמן לפי שאין בידו ליטלן:

בשדה דבריו קיימין. דמה לו לשקר אם רצה היה נוטל ונותן לאותו שמעיד עליו וא"ת נהי נמי דאיהי מהימן מ"מ ניחוש שמא כדי להשביע את עצמו אמר כן וליכא למימר דהכא במוסר עסקינן דמדפליג בסיפא ולא מפליג ברישא ש"מ דרישא אפילו בסתם איירי יש לומר שאני הכא דכיון שהראה אותם לו והניחן במקום שיכול ליטלן נראה ודאי שזה נאמן הוא בעיניו ודברי אמת מסר לו:

שאין בידו ליטלן וכו'. ואפילו במוסר דמ"מ עד אחד הוא ועל פיו לא נוציא ממון מחזקתו:

אם כמוסר. אם נראה להם כמוסר דבריו לבניו באמת בלשון צואה:

כמערים. שהיה מתירא שלא יטלוהו בחייו או שלא יחזיקוהו בחזקת עשיר להוסיף על הוצאותיו:

שהניח לו אביו. ולא א"ל היכן הם:

בעל החלום שר המראה חלומות בלילה:

כך וכך הם (השכינה) מגיד לו כמה יש:

לא מעלין ויכול להוציאן ממקומן:

ואמרינן בגמ' [דף ל.] ואחד אומר זכאי מיכתב היכי כתבינן ר' יוחנן אמר זכאי רשב"ל אמר פלוני ופלוני מזכין ופלוני מחייב ר' אלעזר אומר מדבריהם נזדכה פלוני:

היכי כתבינן. פסק דין במקום שיש מחלוקת ונטו אחרי רבים:

זכאי סתמא משום שאם היה אומר פלוני מחייב היה רכילות:

ורשב"ל חייש למחזי כשקרא אי אמר סתמא זכאי דהוה משמע דכולהו זכו הדין כאחד ורבי אלעזר אומר כדי להעמיד דברי שניהם כותבין מדבריהם נזדכה דמשמע מהא דיש מחלוקת ביניהם ומתוך דבריהם נזדכה והשתא ליכא משום מחזי כשיקרא ולא משום הולך רכיל ואם טעו (הב') ב' הדיינים לא משלמי אלא ב' חלקים והבעל דבר מפסיד תילתא שהרי ב' הדיינים אין עליהם לשלם חלק השלישי דאמרי ליה אי לאו את לא הוה סליק דינא מידי דשנים שדנו אין דיניהם דין ואיהו נמי לא משלם בהדיהו דאמר להו אי לדידי צייתינהו אתון נמי לא שלמיתו הלכך בעל דבר מפסיד תילתא: