נימוקי יוסף על סנהדרין ו:

וחתניהם חתן בעל אחותי פסול לי ואני לו שאני אחי חמותו ואני לחתן בעל אחות אבי בן אחי חמותו ולחתן בעל אחות אמי בן אחות חמותו אני. מילתיה דרב נחמן מחתניהם דקתני במתני' קא יליף וקמ"ל רב נחמן דכשם שהחתן פסול לאחי חמות כך אחי חמות פסול לחתן:

גוילי. קלפים:

באשת חורגו. על נכסי מלוג שלה בהשפטה עם בני אדם מן השוק. וכתבו מן המפרשים ז"ל דבנשי שאר קרובים לא מיבעיא להו דכיון דאית להו בנים וחתנים משמע להו דאית להו נמי נשים אבל חורגו דלית ליה כלל מספקא ליה באשתו ולפ"ז הוא הדין דמיבעיא להו בבניהם של כל הקרובים השנוים במשנתינו אם יש להם נשים אם לאו שהרי אין להם בנים אלא דנקט חורגו שהוא אביו וכיון דאסיקנא [דף כח:] בחורגו דבעל כאשתו הוא הדין לכל הני למיפסיל נשותיהם ודין הוא דכיון שיש להם חתנים יש להם כלות ולענין חמות כיון דאמרי' [שם] דאחות חמות פסולה כל שכן חמות ממש ואם לאשה אחרת שאינה חמותו היינו בעיין דהכא כי היכי דמיבעיא לן באשת חורגו מיבעיא לן נמי בבעל חורגתה ואשת חמיו שאינו חמותו הו"ל בעל חורגתו שהיא לאשתו אשת אביה וכי היכא דמספקא לן בבעל אמו אם כשר לאשתו שהיא אשת חורגו ה"נ מספקא לן באשת אבי האם (חתן) בעלה שהוא בעל חורגתה כשר לה דחדא נינהו ואסיקנא דכולהו בעל כאשתו:

בסוריא אמרי בעל כאשתו לאו אאשת חורגו קאי דלא שייך בה האי לישנא אלא לפסול בעל חורגתו אתא משום בעל כאשתו ואידך לישנא דפומבדיתא אתא לפסול אשת חורגו משום אשה כבעלה ולא פליגי לישני אהדדי ותרוייהו איתנהו והכי איתא בירושל' [הל' ו'] דאמרי' התם רב נפק למזבן משכון לרבי חייא רבא עבר בחד אתר אשכח רבי יוחנן יתיב ומקשה תנינא חורגו לבדו אשת חורגו מהו בעל חורגתו מהו ופשט להו בעל כאשתו ואשה כבעלה אלמא לא פליגי:

גרסי' בגמ' ובעל אמו הוא ובנו וחתנו בנו היינו אחיו תנא אחין מן האב וקתני אחין מן האם:

רב חסדא מכשר באחי האח:

ואמר רב חסדא אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה ולא דמו להדדי אלא כאוכלא לדנא:

אשתו ארוסה אינו מעיד לה. ואע"ג דתני רב חייא בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה ואם מתה אינה יורשה התם בשארו תלא רחמנא ואכתי לאו שארו היא הכא משום איקרובי דעתיה הוא והא איקרבא דעתיה לגבה:

אחי האב בן שיש לו לבעל אמו מאשה אחרת הוא אחי אחיו ואכשר להו רב חסדא אע"ג דע"י האמצעי נראים כולם כאחים ועוד שרגילים אלו עם אלו הרבה משום דסבר ר"ח דבנו דמתני' מאותה אשה קאמר:

אבי חתן וכו'. בן ראובן שנשא את בת שמעון לא נתקרבו ראובן ושמעון בכך וכשרים להעיד זה לזה בכל עדות ולא אמרינן בשביל בנו שנתקרב לשמעון יפסל ראובן לשמעון דלא דמי ראובן ושמעון להדדי אלא כאוכלא לדנא כמגופא לחבית שאינו דומה לחבית:

אשתו ארוסה כגופו דמיא ולפיכך אינו מעיד לה וכתב הרמב"ם ז"ל דדוקא לה הוא דאינו מעיד משום דאית ליה בהדה קירוב הדעת אבל מעיד הוא לקרוביה וכתבו מן האחרונים ז"ל דדברי הרמב"ם ז"ל עיקר:

לא אונן. אם מתה לא נאסר בקדשים מחמת אנינות:

ואין מטמא לה. אם כהן הוא. וכתב הרמב"ם ז"ל [בפרק ב' מהלכות אבל] שאין האשה חייבת ליטמא לקרובים ופי' דבריו שאפשר דכיון שלא הוזהרו שלא ליטמא לרחוקים אינן בכלל מצות לטמא לקרובים דכל שישנו בלא יטמא ישנה בלה יטמא מצוה והני נשי הואיל וליתנהו בלא יטמא דלא הוזהרו על הטומאה ליתנהו נמי בלה יטמא ולפי זה אפי' בנשואה הכי דינא דכל לגבי דידה אינה מטמאה לו אבל איהו לאשתו נשואה חייב ליטמא לה משום לה יטמא מצוה:

התם. גבי טומאה וירושה בשארו תלה רחמנא כדכתיב כי אם לשארו הקרוב אליו ואמר מר שארו זו אשתו וכן בירושת הבעל וירש אותה מכאן שהבעל יורש את אשתו בפרק יש נוחלין [דף קיא:] הכא. לענין עדות:

חורגו לבדו איכא למידק היכי קתני הכא גיסו לבדו דלית ליה בנים וחתנים והא על כרחין בנים אית ליה דאי בגיסו מאחי אשתו הוה ליה בנו בכלל בעל אחות אביו שזה לו בן אחי אשתו ואי בגיסו משני אחיות הוי בנו בכלל בעל אחות אמו וכתב הרב אלפסי ז"ל דכי קאמר ר' יוסי גיסו לבדו היינו שאין לו בנים וחתנים מאשה אחרת אבל מאותה אשה אית ליה דהיינו בעל אחות אביו ובעל אחות אמו כדכתיבנא והביא ראיה מן הירושלמי דאמרי' התם גיסו אית תנא תני יש לו בנים וחתנים ואית תנא תני אין לו בנים וחתנים מאן דאמר יש לו מאותה אשה מ"ד אין לו מאשה אחרת: