נימוקי יוסף על סנהדרין ה.

שאין מכירין אותו. דתשובה דהתם לאו משום איערומי הוא:

ויחזיר אבדה. אם מצא אבדת אחיו דכיון דמחזיר אבדה ודאי הדר ביה מחמדת ממון ויש שפירשו דתרתי בעינן ילך למקום שאין מכירין וכו' ויחזיר אבדה או יוציא טרפה וכן משמע מלשון הספרים דלא אמרי' או אלא גבי יוציא טרפה ובהרבה נסחי כתוב אי נמי יוציא טרפה והא דאמרי' שיוציא טרפה בדבר חשוב בששחטה לעצמו מיירי דלאחרים א"א דהא עברינן ליה והוא הלך לשם לשוב בתשובה ואיך יעבור גזרתם:

תנו רבנן פספסין שברי עצים ולפי שהקוביא מרובעת כאבן פסיפס קרויה כן:

אלא אפי' קליפי אגוזים. ואם תאמר כיון דקי"ל כרב ששת [מכילתין דף כד:] שפסול משחק בקוביא משום שאינו עוסק בישובו של עולם מאי אפי' מה לי קליפי אגוזים מה לי פספסין וי"ל דמשום סיפא נקטיה דאיכא רבותא לומר דאפילו בחנם לא ישחק אפילו בקליפין ואע"פ שאין אדם נמשך אחר שחוק זה כדי שיסיר שם שחוק מלבו:

דאפילו לנכרי. כדי שישתכח שם רבית מפיהם דתו ודאי לא הדרי לקלקולייהו:

הממירין את היונים. מרגיזין זה על זה להלחם ופי' רב חמא [דף כה.] דמפריחי יונים הוא אדא כלומר דאדי אדויי שמפריחם באומנות ע"י שמרגיז אותם שילכו מהרה ומלמדם להביא יונים מן השובך שעומדין לבית אחר (בעלים) על כרחם. ופיסולינהו משום גזל מדרבנן כדתנן (חולין דף קמא:) יוני שובך ויוני עליה יש בהן גזל מפני דרכי שלום ולאו גזל גמור הוא דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קא אתאן ורבו להתם כדאיתא בהשואל (דף קב.):

אפי' בהמה וחיה. דלאו מילתא דשכיחא היא:

פגמיהן. דפין שמזרזין בהם:

דאפילו במדבר. דלא שכיחי יונים דישוב:

ויבדלו. שלא ישאו ויתנו בפירותיהן ויפקירו גנותיהן לעניים:

לא חזרת דברים. לומר לא נוסיף עוד אלא חזרה הנכרת יפזרו פירות שביעית שבגנותיהם לענים:

תאנא הוסיפו עליהם גזלנין לא מיבעי למימר גזלן ממש דהא מדאורייתא פסול אלא אפילו גזלן דדבריהם שגזל מיד חרש שוטה וקטן מציאתן שאין בה אלא מפני דרכי שלום דלאו גזל גמור אלא דגזרו בהו רבנן מפני שבא להתקוטט עם אביהם פסלוהו רבנן לעדות ולדין כיון שעבר גזרה דרבנן מפני חמוד ממון חיישינן להו שמא שקלי אגרא ומסהדי שקרא:

והחמסנין. פסלינהו רבנן אף על גב דיהבי דמי משום דשקלי מן הבעלים שלא ברצונם ומיהו גזל גמור לא הוי למפסלינהו מדאורייתא משום דלא משמע להו לאינשי איסור כולי האי כיון דיהיב דמי. ואיכא דמקשו כיון דמדרבנן הוא דמיפסל היכי אותבי' התם במציעא [דף ה:] בהא דאמר רב הונא ג' שבועות משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו ואקשינן ולימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ואמאי והלא פסולין דרבנן הכרזה בעו וכל זמן דלא אכרוז עליה כשר הוא וי"ל דעיקר הקושיא ליתא דהתם כי פרכינן ולימא מגו דחשיד וכו' סלקא דעתך דמדאורייתא מפסיל דעבר אלאו דלא תחמוד דאכתי לא קים ליה לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו דבתר הכי הוא דמתרץ ליה דאי הוה ס"ד דלא מיפסיל אלא מדרבנן ודאי לא אמרינן מגו מפסולא דרבנן לפסולא דאורייתא תדע דהא למאי דמשני נמי סבר דמי קא יהיבנא ולא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו מאי הוי אכתי איכא פסולא דרבנן דחמסן הוא אע"ג דיהיב דמי ואמא לא אמרינן מגו אלא מדרבנן לאורייתא לא אמרי' מיגו:

רועים. טעמא דפסולים משום דמכווני שהבהמות ילכו לרעות בשדות של אחרים ואפי' מסתמא פסלינן להו והיינו דוקא ברועה בהמות שלו אבל רועה בהמות של אחרים לא חיישינן להו דאין אדם חוטא ולא לו דאל"כ אנן היכי יהבינן חיותא למרעה והא כתיב לפני עור לא תתן מכשול כדאיתא פ"ק דמציעא (דף ה:):

הגבאים פסולין משום שנוטלין מס של שר יותר ממה שהם צריכין עכשיו לשמא יצטרכו להם אח"כ ומשום שעושים שלא כדין ליטול מהם שלא לצורך [פסולין מדרבנן] דאי שקלי יתירא לעצמן גזלנין מדאורייתא הוו. מוכסין. משום דפעמים שבקי לעשירים ושקלי לעניים גזרו בהו רבנן או משום דחטפי ושקלי:

אמר רב יהודה סתם רועה פסול פירוש ברועה בהמות שלו כדפרישנא לעיל:

אמר רבי יהודה אימתי וכו'. כולם צריכין הכרזה בב"ד כולהו הני דפסלינן לעדות אינן נפסלין עד שיכריזו ב"ד להודיע כך וכך פסולין וא"ד טעמא דצריך הכרזה משום תקנות לקוחות שלא יחתמו אותן בשטרותיהן:

וחד אמר לא בעי הכרזה. שעבירה שלו מפורסמת וקי"ל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המקל הלכך לא הוי פסול עד דמכרזי עליה ואף על גב דסתמיה שלא באו עדים שהכניס עדרו לשדה אחר פסול בעי הכרזה:

גרסי' בגמ' ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גזלנין סבר רב פפא בר שמואל לאכשורא דלא אכרזינא עלייהו אמר ליה רבא נהי דבעינן הכרזה בגזלן דרבנן בגזלן דאורייתא מי בעינן הכרזה. פי' דלא מיפסליה כיון שלא הכריזו עליהן:

אמר ר"נ אוכלי ד"א. פירשו רבוותא מקבלי צדקה מן עובדי ע"ז:

פסולים לעדות דהוי חלול השם והוי כרשע דחמס:

חיותא הוא. ולא מיפסיל דוחי בהם כתיב: