נימוקי יוסף על סנהדרין ג:

דיני ממונות בג' זה בורר לו אחד וכו'. בגמ' [דף כג.] מפרש מאי שנא דעבדינן הכי:

ושניהם. הבעלי דינין ומפרש בגמ' [שם] אי בעי נמי דעת הדיינים:

זה פוסל וכו'. שיש לו שתי כתי עדים ולא הביא אלא אחת יכול [בע"ד] חבירו עם אחר עמו לפסלן ולא הוי נוגע בעדות שהרי העדות הדיין תלוי בכת אחרת שאמר הוא להביא וס"ל לר"מ שהבע"ד צריך לברר דבריו שאמר לפני ב"ד שיש לו שתי כתי עדים הלכך אמרינן שאין העדות תלוי באלו ומש"ה לא הוי נוגע בעדות שפסלן ורבנן סברי לנוגע בעדות הוי שאין הבע"ד צריך לברר דבריו וכן אמר רשב"ג גבי חזקה שהבא לידון בשטר ובחזקה ולא הביא השטר נדון בחזקה לבד ואפילו לר' דפליג עליה התם ואמר דצריך שטר וצריך לברר היינו דוקא התם דחזקה מכח שטר קאתיא אבל הכא גבי עדים שאין עדים אלו באין מכח אלו אפילו רבי מודה דא"צ לברר וכ' רש"י ז"ל ומשום דקי"ל הלכה כר' מחבירו מהדרינן לאוקומי פלוגתייהו אליביה ופלוגתייהו בדיינים דאמר ר"מ זה פוסל מוקימנא בגמ' [דף כג.] בערכאות שבסוריא שהם הדיוטות שאין יודעין דין תורה אלא שהורגלו לדון ור"מ יהיב להו דין יושבי קרנות ויכול לפסלן ורבנן סברי כיון שהמחום רבים עליהם לא כל הימנו לפסלן ועדיפי מיושבי קרנות כן העלו האחרונים ז"ל דיושבי קרנות גרעי מערכאות שבסוריא אבל מומחין אפי' ר' מאיר מודה שאין יכול לפסלן. והכי אוקימנא הא דא"ר אלעזר לקמן [דף לא:] שהמלוה כופה ללוה ללכת לבית הוועד אבל לוה כופין אותו ודן בעירו [דלא] מיירי בערכאו' שבסוריא אבל אם לוה בעי מומחין ומלוה ערכאות לא מבעיא באותו מקום אם יש שם מומחין שצריך המלוה לדון לפני המומחים דכל כה"ג שומעין ללוה אלא אפי' ללכת למקום אחר דאית שם מומחין שומעין לו ודייקינן לה מדאמר ר' יוחנן עלה (דהא דרבי אלעזר) בערכאות שבסוריא שנו:

רב פפא אמר אפילו תימא במומחים אם לוה בעי ב"ד גדול שומעין וכגון שהיו שני ב"ד במקום א' כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא. ש"מ דר' יוחנן אפי' בעיר אחרת קאמר דשמעינן ללוה אי בעי מומחין כיון דמלוה לא בעי אלא ערכאות:

ועוד כתבו מן האחרונים ז"ל נקיטין דכל היכא דאיכא מומחין ויש בעיר גדולים מהם שומעין בין למלוה בין ללוה לדון בפני ב"ד הגדול כאוקימתא דרב פפא והיכא שאין ב"ד זה גדול מזה בעיר אחת שומעין למלוה דעבד לוה לאיש מלוה אבל בעיר אחרת אין שומעין דלעולם אין שומעין לילך למקום אחר אלא בזמן שהם גדוליס מאלו והיכא שהלוה תובע מומחין והמלוה רוצה לילך למקום אחר שהם גדולים מהם שומעין לו אבל ללוה אין שומעין כיון שגם המלוה מומחין הוא רוצה והיינו דר' אלעזר והיכא שהא' רוצה ערכאות והאחר מומחין שומעין לזה שאמר מומחין בין ללוה בין למלוה ואפילו לילך למקום אחר כרבי יוחנן והיכא שזה רוצה ערכאות וזה רוצה הדיוטות בהא לא איירינן הכי ומסתברא כיון דערכאות עדיפי מהדיוטות מפני שהן רגילים לדון אם היו כלם בעיר אחת שומעין למאן דבעי ערכאות ואפי' לוה דאמר ליה מאי קא מטרחנא לך כדאמרינן בבי דינא דרב הונא ורב חסדא אבל אם היו ערכאות בעיר אחרת אין שומעין ללוה ללכת אחריהן וזה ברור אבל למלוה אפשר לשומעין:

אמרינן בירושל' [דפירקין הלכה ב'] זה אומר בטבריה וזה אומר בצפורי ואינון הוו יתבין בחדא מתא מכא לכא ט' מילים ומכא לכא ט' מילין שומעין שאמר בטבריה שהוא ב"ד גדול דכיון שאין אחד יותר קרוב מחבירו אמר ליה מאי קא מטרחנא לך כדאמרינן בבי דינא דרב הונא ורב חסדא והיכא שאנשי עירם הדיוטות והמלוה רוצה לילך למקום אחר קרוב שיש שם מומחין ויש במקום אחר רחוק מומחין יותר חשובין מאלו מסתברא שאין הלוה יכול לכופו לילך אצל הב"ד הגדול שהוא רחוק אלא המלוה כופהו לדון בפני מומחין שבמקום קרוב כאלו היו מעירו ממש שאין הלוה יכול לכוף את המלוה לילך למקום אחר כל זמן שהוא רוצה מומחין כדי שלא יצטרך להוציא מנה על מנה עכ"ל:

גמ' מאי שנא דעבדינן הכי דמדקתני זה בורר משמע דהכי שפיר למעבד:

יצא הדין לאמיתו פרש"י ז"ל דצייתי בעלי דינין לדינא דסבר הרי אני בעצמי בררתי הא' ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך והדיינין עצמן נוחה דעתן להפך בזכות שניהם מפני ששניהם ביררום:

ובירושל' אמרו אמר רבי זעירא מתוך שהוא בורר והוא מרדף את זכותו ע"כ:

ופירשוהו האחרונים ז"ל דמכיון שביררו הוא מעיין בדבר יפה ואפילו כשהוא רואה שיתחייב בדין אינו ממהר לפסוק הדין כנגדו אלא ממתין שמא יתברר הדבר יותר ויכול לזכותו מן הדין וכן השני ומאחר שהם מתונין בדין ואין פוסקין אותו לאלתר הם דנין דין אמת לאמתו:

וחכ"א שני דיינים וכו'. :

תניא כך היו נקיי הדעת שבירושלם עושין אין חותמין על השטר אא"כ יודעין מי חותם עמהם ואין יושבים בדין אא"כ יודעים מי ישב עמהם ואין נכנסין לסעודה אא"כ יודעין מי מסב עמהם פי' הא דפליגי רבנן ורבי מאיר יבררו הבעלי דינים נמי הוא דפליגי. דרבנן סברי דעת דיינין בעינן כדתניא כך היו נקיי הדעת וכו' לברר אדם הגון שישב עמהם וכן בעלים שמא יחתמו עמהם עד אחד פסול ותבטל עדות כולה ונמצאו אלו בושין אבל דעת בעלי דינין לא בעינן ור"מ סובר גם דעת בעלי דינין בעינן: