נימוקי יוסף על סנהדרין ג.

היינו הך דאמר חדא זימנא גבי פלוני רבעו לאנסו הוא ואחר מצמרפים להרגו:

לרצונו. שאמר שרבעו למשכב זכור מרצונו של זה הנרבע הבא לב"ד על זה נאמן אם יש אחר עמו להרוג הרובע אבל אינו נאמן עליו שיהרגוהו בעדותו של עצמו ואמר רבא טעמא משום דאדם קרוב אצל עצמו והתורה פסלו לעדות משום קורבא ולפיכך אמר רבא אין אדם משים עצמו רשע מהו דתימא אדם קרוב אצל עצמו אמרינן שאינו חל עליו תורת עדות כלל ולפי' לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והוי נאמן לגבי חבירו אבל אשתו לא אמרי' אלא שתהיה כשאר קרובים שחל תורת עדות עליהם ויהא כל העדות במלה שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה קמ"ל דאשתו כגופו ואין כאן תורת עדות כלל לגבי האשה והלכך נאמן לגבי הבועל דכל מידי דלית בה תורת עדות לא אמרינן ביה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דאין כאן עדות בטל כלל :

אמר רבא פלוני בעל נערה מאורסה והוזמו נהרגים ואין משלמין ממון בתו של פלוני והוזמו נהרגים ומשלמין ממון לזה ונפשות לזה. פירוש נהרגין משום פלוני ואין משלמין ממון טובת הנאת כתובתה שרצו להפסילה שהרי לא הזכירו שמה ולמאן מפסדי:

בא על בתו של פלוני נהרגים משום שבאין להרוג שניהם אותה ואותו:

ומשלמין ממון. שבאו להפסיד כתובתה מן האב ומשלמין טובת הנאת כתובתה כדין כל זוממי כתובה דאע"ג דקי"ל דמתחייב בנפשו פטור מן התשלומין היינו כשחיוב הממון והגוף בא משום גוף אחד אבל מיתה משום חד וממון לאחר חייב והכי נמי חיוב ממון לגוף אחר הוא דמחייב להיינו האב דכל שבח נעורים לאביה והוי ליה ממון לזה ונפשות לזה ולפיכך נהרגין ומשלמין. ואיכא למידק להא בפ' כיצד הרגל (דף כב:) אמרינן גבי מדליק גדישו של חבירו היה גדי סמוך לו עבד כפות לו ונשרף עמו פטור ואוקמי' לה אפי' בגדי דחד ועבדא דחד ועוד רבא גופיה דאמר ממון לזה ונפשות לזה חייב אמר לקמן פ' בן סורר ומורה (דף עד.) רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו ושיבר את הכלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור ותי' הרב ר' יצחק בר מרדכי ז"ל דהנהו מיתה ותשלומין באחד הוי דהא לכל אדם הוא מחויב מיתה דהא הכל מצויין להרגו כדי להציל העבד והנרדף:

(דף יא.) פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש בכם אדם אדל שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך נתנו חכמים עיניהם בשמואל וכשמת אמרו עליו אי עניו אי חסיד תלמידי של הלל ואף על רבי יהודה בן בבא בקשו לומר כן אלא שנטרפה לו שעה שאין מספידין על הרוגי מלכות פירוש בת קול י"א שלא היו שומעין אותו קול היוצא מן השמים אלא מתוך אותו קול יוצא קול אחר כמו פעמים שאדם מכה בכח ונשמע קול היוצא ממנו למרחוק ואותו קול היו שומעין ולכך נקרא בת קול:

שאין מספידין וכו'. שהרי הרוגי מלכות לא ניתנו להספיד מפני יראת המלך:

[דף יז.] אמר ר' אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחלה:

פשיטא מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר טעמא שמעינן ליה קמ"ל דכמאן דליתיה למי ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה:

פי' במוסיפין כדתנן בפ' היו בודקין [דף מ.] י"א מזכין וי"א מחייבין וא' אומר איני יודע מוסיפין שנים דהשתא הו"ל ב"ד שקול פשיטא דבהדיא תנן דמוסיפין שנים:

אי אמר טעמא אי הדר אמר טעמא (לחובה) משגיחין ביה קמ"ל וכו'. ושמעינן מהא דכל שאמר איני יודע שוב אינו יכול לדון אותו דין:

וכתב הרמב"ם ז"ל דדוקא בדיני נפשות אבל בדיני ממונות חוזר הוא ודן. טעמא למילתא הוי משום דכיון לאמר איני יודע שוב אינו יכול ללמוד חובה והלכך אינו בכלל הב"ד וטעם זה דוקא בדיני נפשות הוא אבל בדיני ממונות אין שם חובה דמה שחובה לזה זכות לזה וכ' רש"י ז"ל דבדיני נפשות דאמרן שאינו יכול לחזור ולדון היינו דוקא חובה אבל זכות אי אמר טעמא שמעינן ליה דלא גרע מההורג עצמו שיכול ללמד על עצמו זכות כדלקמן:

סליק פירקא

פרק שני

כהן גדול:

[דף כ.] מלך שמת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו רבי יהודה אומר אם רוצה לצאת אחר המטה יוצא שכן מצינו בדוד שיצא אחר ממתו של אבנר:

ת"ר מקום שנהגו נשים לצאת לפני המטה יוצאות לאחר המטה יוצאות ר' יהודה אומר לעולם נשים יוצאות לפני המטה לאחר המטה אינן יוצאות שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר:

אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס את העם. פי' שכן מצינו בדוד לאו אורחיה דדוד לילך עם הנשים ובירושלמי פ' זה הל"ד איכא פלוגתא אית תנויי תנן שהנשים יוצאות תחלה לפי שגרמו מיתה לעולם ואית תנויי תנו שיוצאות לבסוף מפני כבודן של בנות ישראל שלא יביטו בהן האנשים:

מתני' [שם] וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מסב על הדרגש. פי' הוא המלך:

גמ' מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא א"ל רבנן לעולא והא אמרת לדרגש אינו צריך לכפותו אלא אלא זוקפו ואי ס"ד ערסא דגדא אמאי אינו צריך לכפותו והתניא כשהוא כופה לא את מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו אמר רב יוסף הא לא קשיא דילמא מידי דהוה אמטה המיוחדת לכלים לתנן אם היתה מטה מיוחדת לכלים א"צ לכפותה אלא זוקפה פירוש ערסא דגדא נוהגין היו לערוך מטה ושלחן בבית ולא היו משתמשין בהם כלל ומונחין למזל הבית משום נחוש ודומה לו (שבת סז:) גד גדי וסנוק לא וכתבו המפרשים ז"ל שהיו עושין זה לבית לסימן טוב משום דאמרי' בפסחים [קיא:] דשרא דעניותא נביל שמיה וכשהבית נקיה ויש בו מטה מוצעת נקיה ויפה סימן טוב ויפה ומזל טוב בבית:

לא את מטתו בלבד הוא כופה כתבו בתוס' עכשיו לא נהוג משום דאמרי' בירושלמי דמועד קטן [פ"ג ה"ה] הישן בפונדק אינו חייב בכפיית המטה שלא יאמרו חרש הוא ובזמן הזה כיון שנכרים מצויים בינינו ועבדים ושפחות מצויין בבית חזרו כל הבתים להיותם כפונדק ע"כ:

סליק פירקא