נימוקי יוסף על סנהדרין כ.

והלוחש על המכה וברוקק. שכן דרך מלחשים לרקוק קודם הלחש ואסור להזכיר פסוק על הלחישה ויש לוחשין שדרכן ללחש ולרקוק אחריהן ואומרים אותם בלחש ומזכירין להם בלשון לעז ואמר לי רבי דמותר דאין אסור אלא ללחש אחר רקיקה דנראה שמזכיר את השם על הרקיקה ועוד לא נאסר אלא קורא בלשון הקדש אבל בלע"ז לא:

אפילו נגע צרעת. אפילו ללחוש האי קרא דלית ביה שם שמים על הרקיקה שקורא נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן לשם רפואה אין לו חלק לעוה"ב:

אפילו ויקרא אל משה שאין בו לא חולי ולא נגע דאין ראוי ללוחשו על המכה ואין מזכיר משום רפואה אלא כסבור הוא להנצל בזכות דברי תורה שהוא מזכירו אסור ללחוש:

סכין וממשמשין. ואין בכך משום רפואה דסיכה אתקש לשתיה:

ולוחשין על הנחשים. שלא יזוקו ואין בכך משום צידה:

כלי על גב העין שכן דרך שנותנין כלי מתכת על העין כדי לקרר את העין אי נמי כגון שעושין לאדם שחש בעיניו מקיפין עיניו בטבעת:

כלי הניטל. כגון סכין מפתח וטבעת:

סך ואח"כ ממשמש. הוי שינוי דבחול דרכו למשמש ואח"כ לסוך:

תנו רבנן אין שואלין דבר מן השד. שכן עושין כשאובדין שום דבר שואלין במעשה שדים הם מגידים להם ואסור לעשות כן בשבת משום ממצוא חפצך:

אף בחול אסור. לשאול בשדים כדמפרש לקמן משום סכנה:

שרי שמן. יש מעשה שדים ששואלין על ידי שמן וקרו ליה שרי שמן והיינו שרי בוהן ויש ששואלין בשפופרת של ביצה וקרי להו שרי ביצים:

אלא מפני שמכזבין. ולכך נמנעו מלשאול בהן:

משך ידו את לוצצים. מושך הקב"ה את ידו מן הלוצצים שלא להתקרב אצלם:

לא יגורך רע היינו מספרי לשון הרע דכתיב בתריה תאבד דוברי כזב איש דמים ומרמה יתעב ה' ועוד כתיב בתריה קרבם הוות קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון:

סליקו להו כל ישראל