נימוקי יוסף על סנהדרין יט:

כל ישראל יש להם:

גמ' ומרוה גם הוא יורה. מי שמרוה ומשביע תלמידו בדבר הלכה גם הוא יורה לעולם הבא:

המחליף בדיבורו. משנה בדיבורו שלא יהא ניכר:

קשתו ננערת. כח קושי אבר שלו ננער שאינו מוליד:

קבל וקיים. הוי עניו ותחיה. קבל אפל עשה עצמך אפל ושפל:

והאומר אין תורה מן השמים:

זלדקן. מי שזקנו דקה וקלושה:

קורטמן. תדע שחכם וחריף הוא ביותר:

עבדקן סכיס. מי שזקנו מרובה בשער הוא סכל כמו בר בר חנא סיכסא בבבא בתרא (דף עד.):

נפח בכוסיה. מי שנופח אופיה שבכוסו:

לא צחי. בידוע שאינו צמא:

אמר במאי איכול לחמא. האומר באיזה לפתן אוכל פת זה:

סב לחמא מיניה. בידוע שאינו רעב וקח לחם מידו שאלו היה רעב היה אוכל:

מעברתא בדיקניה. שזקנו מוחלק ומפוצל ויש בין שתי השבולות כמין מעבר:

כולי עלמא לא יכלי ליה. בערמותיו דמתוך שחשב כל ימיו בערמות היה משים ידו לזקנו ומושך כאדם שמחשב עד שנקרחה:

ודרשינן בהו. כלומר אמרינן להו בפירקן ומשמעינן להו לכולי עלמא כגון כל הני אשה טובה מתנה טובה :

כמין זמר. שקורא בנגינה אחרת שאינו נקוד בה ועושה אותה כמין שיר אע"פ שמשיר השירים הוא ועיקרו שיר אסור לעשותו כמין שיר אלא בקריאתו:

בבית המשתאות וכו'. המסב על יינו ועושה שחוקותיו בדברי תורה וקורא פסוק בקול רם לשחק בהם בני המשתה אבל אם אמרה בזמנם על המשתה כגון שהוא יום טוב ונוטל ס"ת וקורא פסוקים בקול רם וכוסו בידו ואומר עליו דברי אגדה פסוקים מענינו של יום מביא טובה לעולם: