נימוקי יוסף על סנהדרין טז:

אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובדי כוכבים וכו'. אומר רבינו שמואל ז"ל דכ"ש אם נתחייב לו שבועה שאסור להשביעו דהא מדאורייתא אסור אבל ר"ת ז"ל התיר אם אין יכול להוציא מידו בלא שבועה והביא ראיה מדאמרינן בע"ז [דף ו.] ונפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם אע"ג דאזיל ומודה. ומיהו כתבו עליו ז"ל דאינה ראיה דהתם ספק והכא ודאי אבל יש שכתבו דהא דאמרינן שלא יגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו אסמכתא בעלמא הוא דמדינא ליכא איסורא אלא בדידיה ומדרבנן נמי היכא דלא אפשר ליה לאפוקי מיניה בלאו הכי שרי והיינו דקאמר אסור לאדם שיעשה שותפות עם עובד ע"ז ולא ישביענו וליכא למימר דעצה טובה בעלמא היא דא"כ לא הוה ליה למימר אסור אלא ודאי משום דאי משתתף בהדיה ואיצטריך ליה לאשבועי משבע ליה קאמר דלכתחלה אסור לעשות שותפות עמו משום מדת חסידות. וכעין ראיה לזה מדאמרינן במגילה [דף כח.] תיתי לי דלא עבדי שותפות בהדי עובדי כוכבי' דמשמע דליכא איסורא ממש אלא מדת חסידות כההיא דאמרי' (בשבת דף קיח.) תיתי לי דקיימית ג' סעודות בשבת:

קרס. נתרז כלומר כרע על ברכו ונתרז:

לעגלות בית און יגורו שכן שומרון. על עגלים שבבית אל:

יגורו. ידאגו שכני שומרון:

כי אבל וכו'. שיטלם סנחריב וילך לו :

ת"ר מנחש. פתו נפלה מפיו צריך לדאוג אותו היום מן ההיזק:

צבי הפסיקו. שהיה הולך הוא ממזרח למערב והצבי עבר מצפון לדרום והפסיק דרכו:

אל תתחיל בי. כשבא גבאי לגבות מס או קבולת העיר אומר לו בבקשה ממך אל תתחיל בי להיות ראשון בדבר הפסד שסימן רע לו:

שחרית הוא. היה תובע ממנו חוב א"ל שחרית הוא ולא אתחיל תחלת מעשי בפרעון:

ר"ח הוא. המתן לי עד מחר:

מוצאי שבת הוא. ראשון לימי השבוע:

המנחשין. כשיוצאין לדרך או מתחילין בשום דבר:

ובעופת ובכוכבים פירשו ז"ל דהא דחשיב הכא עופות וכוכבים היינו דומיא דהנך דחשיב לעיל כגון פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו שאין בהם שום דבר חכמה אלא דברי שטות בעלמא הן אבל מי שמכיר בצפצוף העופות אין נחש שדבר חכמה יש למכירים ושרי דאשכחן (גיטין דף מה.) ברב עיליש דאתא עורבא וא"ל עיליש ברח וערק ואתרחיש ליה ניסא אלא דהכא לאו בהכי עסקינן אלא שהוא מנחש במזדמן לו עוף פלוני בדרך וכיוצא בו מדברי הבאי ואע"ג דגבי ישבי בנוב אמרי' (בסנהדרין דף צה.) דאתאי יונה וכו' ואמרי' כנסת ישראל ליונה מתילא שמע מינה דוד מלך ישראל בצערא שרי התם לאו נחש הוא דלא סמכי עליה לגמרי אלא סימנא בעלמא הוא דנקיט ליה וכהאי גוונא שרי כמו שנהגו לישא נשים במילואה של לבנה לסימן טוב וכן אתה אומר בכוכבים שלא אסרו אלא לקבוע להם סימן לעצמו ולנחש בהם אבל מה שאדם מכיר במערכת הכוכבים ומהלכן כגון אלו הוברי שמים החוזים בכוכבים אין זו בכלל נחש שזו חכמה גדולה וגזירה שגזר הקב"ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו בכך על כן יתפלל כל חסיד לבטל ממנו גזרת המזל כי מאת אדון הכל בא הכל ובידו לעשות ולשנות כחפצו ומצינו ברבי עקיבא (שבת דף קנו.) במאי דאמרי ליה כלדאי אברתיה והוה דאיג אמילתא טובא ולבסוף נעשה להן נס בזכות הצדקה ומיהו רז"ל הזהירו לבל ישים אדם מחשבתו באלו הדברים ויתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא בחסדיו יציל עבדיו מפגע רע ואמר על זה (פסחים דף קיג.) מנין שאין שואלים בכלדאי ת"ל תמים תהיה עם ה' אלהיך והרמב"ם ז"ל כתב שאף חזיון הוברי שמים בדרך החכמה בכלל נחש הוא ואינו מחוור עכ"ל:

סליקו להו ארבע מיתות