נימוקי יוסף על סנהדרין יז.

בן סורר ומורה. ועוד תנן בפירקין [דף עב.] הבא במחתרת נידון על שם סופו היה בא במחתרת ושיבר את החבית אם יש לו דמים חייב אין לו דמים פטור:

[דף עג.] אלו שמצילין. הנרדף בנפשו של רודף שניתן להרגו ומקרא נפקי:

אבל ברודף וכו'. כ"ש שאר כריתות ומיתות ב"ד שאינן עריות דלא ניתן להצילן בנפשו אלא מדבר שהוא ערוה ויש בה קלון ופגם לנרדף כגון זכור ונערה המאורסה ומיהו רוצח בהדיא כתיב ביה והאי דנקיט בהמה משום דדמיא לעריות וע"ז משום דסד"א תיתי בק"ו כדלקמן ושבת נמי תיתי בג"ש כדאיתא בגמ' מ"ד מצילין בהני:

גרסי' בגמ' [דף עב.] הבא במחתרת אמר רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר אזילנא אי קא לאפאי ולא שביק לי קטילנא ליה והתורה אמרה הבא להרגך השכם להרגו אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מ"ט בדמיה קנינהו אמר רבא מסתבר מילתיה דרב בששבר דליתנהו אבל נטל לא. פי' בדמיה קננהו בדמיו קנאם הואיל ונתחייב מיתה בלקיחתם:

מסתבר' מילתיה וכו'. פרש"י ז"ל בששברו בין שברן במחתרת בין נטלן ושברן אח"כ דכיון דנשתברו אינו חייב לשלם משלו דהא מתחייב בנפשו הוא:

אבל נטל וכו'. כלומר ואיתנהו בעין לא דהא לאו תשלומין הוא דכל היכא דאיתיה ברשותא דמריה איתיה ופקדון נינהו גבי דהאי וכדמפרש לקמן:

וכתבו עליו דלא נהירא דהא לא אפשר למפטר שבר אחר שנטלן דהא מודית דבשנטלן ואיתנהו בעין חייב משום דפקדון הוא גביה וכיון שכן אם שברם אח"כ ודאי חייב שהרי הוא שולח יד בפקדון אלא הנכון דה"ק מסתבר מילתיה דרב בששבר בעודו במחתרת אבל נטלה משם ויצא אע"פ ששברן אחר כך חייב שכבר נתחייב בהן משנטלן דהוו להו פקדון גביה וכששברן ה"ל שולח יד בפקדון וחייב כדפרישנא ומשום דהכי הוא דכשנטלן והוציאן ואח"כ שברן חייב לשלם לא הביאה רבינו אלפסי ז"ל בהלכותיו דכיון דקי"ל כרבא דאינו פטור אלא כששבר בעודו במחתרת לא צריך לאשמעינן הא שכבר הביא [בפ' הגוזל בתרא] הא דרודף שהיה רודף אחר חבירו ושבר את הכלים בין שלו בין של כל אדם פטור מ"ט מתחייב בנפשו הוא כך כתבו בשם הרמב"ן ז"ל:

אלו שמצילין ת"ל לא תעמוד וכו'. דמשמע לא תעמוד על עצמך אלא חזור בכל הצדדין שלא יאבד דם רעך אפילו לטרוח ולשכור שכירים להצילו:

גרסי' בגמ' [דף עג.] ת"ר א' הרודף אחר חבירו אחר הזכור אחר נערה מאורסה אחר חייבי כריתות אחר חייבי מיתות ב"ד מצילין אותן בנפשו אלמנה לכ"ג אין מצילין אותה בנפשו נעבדה בהן עברה אין מצילין אותה בנפשו:

פי' חייבי כריתות ומיתות ב"ד דעריות קאמר דאיכא עברה ופגם:

אלמנה לכ"ג. שרודף אחריה לאנסה אע"פ שיש פגם דקא משוי לה חללה:

אין מצילין אותה בנפשו. כדמפרש בגמ' דחייבי לאוין לא נתנו להצילן בנפשן:

נעבדה בהן עברה. כבר:

אין מצילין דהא איפגימא לה וקרא אפגמה קפיד מדגלי בהני ולא בעבירות אחרות:

אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחאי:

בית ניתזה. שם האיש:

יעבור ואל יהרג. דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם:

אם נאמר וכו'. פי' יאמר אותו שהוא יותר חביב וכ"ש האחר שהרי גלוי וידוע לפניו איזו יותר חביב:

אם יש לך אדם וכו'. פי' שאין דעת בני אדם שוות בכך יש שגופו חביב עליו יותר מממונו ויש שממונו חביב עליו יותר לפיכך הזכירם תורה שניהם בפירוש שלא ליתן פתחון פה ליצר הרע לחלוק:

לכך נאמר. כלומר תהיה אהבתו חביבה עליך יותר מכל החביב לך:

ניתן להצילה. בנפשו של הרוצח לאונסה דכתיב ואין לה מושיע דמשמע הא יש מושיע יושיענה: