נימוקי יוסף על סנהדרין טו:

במטה הנקברת וכו'. שנושאין אותו בה לקברו ורגילים הם לקברה עמו דאז נאסרין בנגיעתן ומדרבנן הוא משום דמחלפי בתכריכי המת דאי שרית להו אתי למשרי תכריכי המת:

תיק של ספר. תורה או נרתק של תפילין כן הדין עד שלא נשתמש בהן קדש וכו' נשתמש בהן קדש כו':

סליקו להו נגמר הדין

ארבע מיתות נמסרו לב"ד וכו'. :

ועוד תנן בפרקין [דף נב.] מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרך וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת בתוך מעיו וחומרת את בני מעיו. ר' יהודה אומר אף אם מת בידם לא היו מקיימים בו מצות שריפה אלא פותח את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ויורדת בתוך מעיו וחומרת את בני מעיו. א"ר אלעזר בר צדוק מעשה בבת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמרו לו מפני שלא היו ב"ד באותה שעה בקי:

[דף נב:] מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה. רבי יהודה אומר נוול הוא זה אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ אמרו לו אין לך מיתה מנוולת מזו:

מצות הנחנקין משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרך וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה:

[דף נג.] אלו הן הנסקלים הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה ועל הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה עליה ומגדף והעובד ע"ז והנותן מזרעו למולך בעל אוב וידעוני והמחלל את השבת והמקלל אביו ואמו והבא על נערה מאורסה והמסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה הבא על האם חייב עליה משום אם ומשום אשת אב:

ר' יהודה אומר אינו חייב אלא משום אם בלבד הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו בין מן הארוסין בין מן הנשואין. הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו בין מן האירוסין בין מן הנשואין הבא על הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה. ואם אדם חטא בהמה מה חטאת אלא לפי שבא לאדם תקלה על ידה לפיכך אמר הכתוב תסקל ד"א שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה:

[דף נה:] המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם א"ר יהושע בן קרחה כל היום דנין העדים בכנוי יכה יוסי את יוסי נגמר הדין לא היו הורגין בכנוי אלא מוציאין את כל אדם לחוץ ומשיירין את הגדול שבהם אומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש והוא אומר והדיינים עומדים על רגליהם וקורעין ולא מאחין והשני אומר אף אני כמוהו וג' אומר אף אני כמוהו:

[דף ס:] העובד ע"ז אחד העובד ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואחד המקבלו עליו באלוה והאומר לו אלי אתה אבל המגפף והמנשק והמכבד והמרבץ והמרחיץ והסך המלביש המנעיל עובר בלא תעשה. הנודר בשמו והמקיים בשמו עובר בלא תעשה. הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו:

[דף סד:] הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש. הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו:

[דף סה.] בעל אוב. זה פיתום המדבר משחיו וידעוני זה המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה ונשאל בהן באזהרה:

[דף סו:] המחלל את השבת. בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת:

המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם. קללם בכנוי ר"מ מחייב וחכמים פוטרין:

[שם] הבא על נערה מאורסה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה באו עליה שנים הראשון בסקילה והשני בחנק:

[דף סז.] המסית זה הדיוט והמסית את ההדיוט אמר לו יש יראה במקום פלוני כך אוכלת וכך שותה כך מטיבה וכך מריעה:

כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזו:

אמר לשנים והם עדים מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו אמר לאחד והוא אומר יש לי חברים רוצים אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם מכמינין לו עדים אחורי הגדר והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי בייחוד והלה אומר לו היאך נניח אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים אם חוזר בו מוטב ואם אמר כך הוא חובותינו וכך הוא יפה לנו העומדים מאחרי הגדר מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו:

[שם] האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח אקטיר אלך ואקטיר נלך ונקטיר אנסך אלך ואנסך נלך וננסך :

המדיח זה האומר נלך ונעבוד ע"ז:

[שם] המכשף זה העושה מעשה ולא האוחז את העינים ר' עקיבא אומר משום ר' יהושע שנים לוקטין את הקשואין אחד לוקט חייב וא' לוקט ופטור:

העושה מעשה חייב. האוחז את העינים פטור:

פי' סקילה שריפה הרג וחנק דוקא נקט סדרן סקילה חמורה משריפה ושתיהן מהרג ושלשתן מחנק ונ"מ למתחייב ב' מיתות דקי"ל [דף פא:] נדון בחמורה:

ר"ש אומר פלוגתייהו. מפרש בגמ':

זו מצות הנסקלין. שפירשו בפ' העליון בית הסקילה גבוה ב' קומות ומשום דבעי למתני מצות הנשרפים והנחנקים כיצד סדר ונקט להאי:

[דף נב.] משקעין אותו שלא יתהפך אנה ואנה ותפול הפתילה על בשרו מבחוץ:

קשה לתוך הרכה כורכין סודר קשה בתוך רכה מפני שהרכה אינה חונקתו לפתוח פיו והקשה מחבלת את גרונו ומנוולתו לפיכך קשה מבפנים לחנוק ורכה מבחוץ להגין:

ומדליק את הפתילה. בגמ' מפרש פתילה של אבר:

מדליק. מתיך וחומרת לשון חמרמרו מעי :

נוול הוא זה. השתא משמע מפני שהורגו מעומד ונופל:

סדן. עץ עבה תקוע בארץ כמו של נפחין:

[דף נג:] אלו הן הנסקלין דכתיבי בהו סקילה הא כתיב בהו ודלא כתיב סקילה וכתיב ביה דמיהם בם גמרינן [דף נד.] מאוב וידעוני:

המביאה את הבהמה עליה:

והנותן מזרעו למולך קסבר האי תנא לאו ע"ז היא מדתנא ע"ז ותנא מולך אלא חק הנכרים בעלמא ורחמנא חייב עליה סקילה והכי אמרי' בגמ' (דף סד:):

אוב וידעוני. במתני' דלקמן מפרש להו:

והמקלל אביו ואמו. החמיר עליו מהמכה משום דאיכא תרתי קלון אביו ומוציא שם שמים לבטלה:

והמסית. את היחידים:

והמדיח. עיר הנדחת ולקמן באלו הן הנחנקין [דף סד.] גמרינן לה דבסקילה: