נימוקי יוסף על סנהדרין יד:

בודקין נגמר הדין. לחובה:

לסקלו. איידי דסקילה רישא דארבע מיתות מפרש לה [ברישא] והדר מפרש שארא בפרקין דלקמן כסדר:

חוץ לב"ד. רחוק מב"ד קצת שנאמר הוצא את המקלל אלמא לאו במקום הוועד קטלוה:

והסודרין בידו. לקמן מפרש למאי מיבעי:

והסוס רחוק ממנו כדי שיהא רואהו אדם רוכב על הסוס ונמשך לצד בית הסקילה שיהא קרוב לרדוף אחר הסוקלין ולהציל ומתרחק מזה שהסודרים בידו מלא עיניו ובלבד שיוכל לראותו אם יניף בסודרים:

אמר אחד. בב"ד:

הלה. העומד על הפתח:

מניף בסודרין. סימן הוא להעמידן ורוכב וכו' והוא רץ אחר המנהיגים ומעמידן עד שיחקרו ב"ד אם יהא טעם בדבריו של זה:

ועוד תנן בהאי פרקא אפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות מחזירין אותו אפי' ד' וה' פעמים ובלבד שיהא ממש בדבריו:

[דף מג.] מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו יוציא ליסקל והכרוז יוצא לפניו איש פלוני יוצא ליסקל על שעבר עבירה פלונית ופלוני ופלוני עדיו כל מי שיודע לו זכות יבא וילמוד עליו זכות:

[דף מג:] היה רחוק מבית הסקילה כי' אמות. אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא שכן מצינו בעכן שא"ל יהושע בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני דבר ויען עכן ויאמר אמנם חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי ומנין שכפר לו וידויו שנאמר ויאמר לו יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעוה"ב אם אינו יודע להתודות אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ר' יהודה אומר אם יודע שהוא מזומם אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון הזה אמרו לו א"כ יהו כל אדם אומר כן כדי לנקות את עצמו:

[דף מד:] היה רחוק מבית הסקילה ד' אמות מפשיטין [אותו] את בגדיו האיש מכסין אותו מלפניו והאשה מלפניה ומלאחריה ד"ר יהודה וחכ"א האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה:

[דף מה] בית הסקילה היה גבוה שתי קומות אחד מן העדים דוחפו על מתניו נהפך על לבו הופכו על מתניו אם מת בה יצא (ואם לאו נוטל את האבן ונותנה על לבו אם מת בה יצא) ואם לאו עד השני נוטל את האבן ונותנה על לבו אם מת בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר ויד כל העם באחרונה:

[דף מו.] כל הנסקלין ניתלין דברי ר' אליעזר וחכ"א אין נתלין אלא המגדף והעובד ע"ז האיש תולין אותו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דברי ר' אליעזר וחכ"א האיש נתלה ואין האשה נתלית אמר להם ר"א והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון אמרו ליה שמונים נשים תלה ואין דנין שנים ביום אחד:

כיצד תולין אותו משקעין את הקורה בארץ ועץ יוצא ממנה ומקיף ב' ידיו זו על זו ותולה אותו ר' יוסי אמר הקורה מוטל על הכותל ותולה אותו בה כדרך שהטבחים עושים ומורידים אותו מיד ואם לן עובר בל"ת שנאמר לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי כלומר מפני מה זה תלוי מפני שברך את השם ונמצא שם שמים מתחלל:

אמר ר"מ בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים שנשפך כ"ש על דמן של צדיקים שנשפך ולא זו בלבד אמרו אלא כל המלין את מתו עובר בל"ת הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו. ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו אלא שתי קברות היו מתוקנות לב"ד אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנחנקין ולנהרגין נתעכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן והקרובים באים ושואלים בשלום הדיינים ובשלום העדים כלומר שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם [שם ע"ב] ולא היו מתאבלין אלא אוננים שאין אנינות אלא בלב:

פי' ממש בדבריו קצת ראיה הדומה לזכות:

שהוא מזומם. שהעדים שקרים ומחשבתם הרעה הורגתו:

כדי לנקות אף כל החוטאין יהו אומרין כן כדי לנקות עצמן מן הבריות ויוציאו לעז על הדיינין ועל העדים:

מפשיטין כדא' אותו בלא כסותו:

ומכסין אותו מלפניו כלפי ערותו חתיכת בגד:

ב' קומות משם לארץ:

על מתניו שכשהוא מושכב פרקדן מגונה יותר:

המגדף. מברך את השם:

שמונים נשים ושמעון בן שטח שעה הוצרכה לכך שהיו בנות ישראל פרוצות בכשפים ועשה סייג לשעה ותלאן לפרסם הדבר :

כולן ביום אחד מפני קרוביהן שלא יתקשרו להצילן:

ואין דנין שתים שיהיו משתי עבירות והכא איכא אוב וידעוני שחלקו הכתוב בשתים הכי מוקמינן לה בגמרא דאלו בעבירה אחת ובמיתה אחת תלינן אפי' הן ק' דטעמא דשתי מיתות או מיתה אחת וב' עבירות לא דיינינן ביום אחד משום שצריך לבקש ראיות למיתה זו ולמיתה זו ושמא לא ידקדק:

שם שמים מתחלל שמזכירין שזה ברכו:

שכינה מה וכו'. באי זה לשון קובלת:

ומטרדת עליו:

קלני. כמו שאדם יגע ועיף אומר ראשי כבד עלי וזרועי כבד עלי כמאן דאמר קיל לי עלמא:

ולא זו בלבד. בלא תעשה. אלא וכו':

נתעכל הבשר כבר נתכפר לו במיתתו ובבזיונו של קבורה שהוא חבוט הקבר להורידו בתחתיות והא דבעי' עכול הבשר משום דלא אפשר אלא הכי שקודם לכן נבקע ומסריח ומכיון שנתכפר קוברין אותן במקומן בקברות אבותיו כדאמרינן בגמרא וכל כך למה לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק והא דתקנו להרוגי ב"ד שתי קברות ולא ד' הלכה למשה מסיני היא:

ולא היו מתאבלין כדי שתהא בזיונם כפרתם:

[אלא אוננים ] דאין זה כבוד להרוג ואין כפרתו נמנעת בכך ובודאי לא אמרינן הכי אלא בהרוגי ב"ד משום דבדין קא מקטלי אבל הרוגי מלכות דשלא בדין קא מקטלי לא בעו כפרה דחסידין נינהו כדכתיב נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידך לחיתו ארץ:

וגרסי' עלה בגמרא [דף מד:] ת"ר מעשה באדם אחד שיצא ליהרג אמר אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה על כל עונותי ואם אין בי עון זה תהא מיתתי כפרה על כל עונותי וב"ד וכל ישראל מנוקים והעדים לא תהא להם כפרה לעולם כששמעו חכמים בדבר אמרו להחזירו א"א שכבר נגזרה גזרה אלא יהרג ויהא קולר תלוי בצואר העדים. כל כמיניה לא צריכה דקהדרי בהו סהדי וכי קא הדרי בהו מאי הוי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לא צריכא דאע"ג דקא יהבו טעמא למילתייהו כההוא מעשה דבעיא מכסא:

פי' שכבר נגזרה גזרה שכבר נגמר הדין וכתב ז"ל דאפי' לא נגמר נמי [אלא] שכבר באו עדים [והעידו] וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד:

כל כמיניה. וכי נאמן הוא דקא חשדינן להו לסהדי לומר יהא קולר תלוי וכו':

אינו חוזר. ומגיד דבר המכחיש לראשון כדכתיב אם לא יגיד אהגדה קמייתא קפיד קרא ואפילו לחשדינהו נמי לא מיבעי דאיכא למימר דהאי דהדרי בהו משום דאמרי מה לנו לחוב בדמו של זה:

דיהבי טעמא למילתייהו. מפני שנאה פלוני היינו שונאים אותו. [כי ההוא מעשה] דבעי מכסא:

ותו אמרינן התם מעשה במוכס אחד מישראל רשע שמת ובו ביום מת אדם גדול ובאו כל בני העיר ונתעסקו במיתתו וקרובי אותו מוכס הוציאו גם מטת אותו מוכס אחריו קפצו עליהם אויבים והניחו את המטות וברחו והיה שם תלמיד אחד יושב על מטת רבו לאחר זמן חזרו גדולי העיר לקבור את החכם ונתחלפה להם מטתו בשל מוכס והיה אותו תלמיד צועק ולא הועיל וקרובי המוכס קברו את החכם נצטער אותו תלמיד מאד מה חטא רבי ליקבר בבזיון זה ומה זכה אותו רשע ליקבר בכבוד זה נראה לו רבו בחלום א"ל אל תצטער בא ואראך בגן עדן בכבוד גדול ואראך אותו האיש בגיהנם וציר של פתח גיהנם סובב באזנו אבל פעם אחת שמעתי בגנות ת"ח ולא מחיתי ולכך נענשתי וזה פעם אחת הכין סעודה לשר העיר ולא בא שר העיר וחלקם לעניים וזהו שכרו א"ל התלמיד עד מתי יהיה נענש האיש הזה בדין זה א"ל עד שימות שמעון בן שטח ויכנס תחתיו א"ל למה א"ל מפני נשים כשפניות שיש באשקלון ואינו עושה בהן דין למחר ספר התלמיד לשמעון בן שטח הדברים מה עשה שמעון בן שטח כנס שמונים בחורים בעלי קומה ואותו היום יום גשמים היה נתן כד אחת גדולה ביד כל אחד וקפל טלית לתוכה אמר להם הזהרו בהן שהן שמנים ובשעה שתכנסו הגביהו איש אחת מהן מן הארץ ושוב לא ישלוט בכם כשפותן ואם לאו לא נוכל להן הלך לו לטרקלין שלהן והניח בחורים מבחוץ אמרו לו מי אתה אמר להן מכשף אני ולנסותכן בכשפים באתי ואמרו לו ומה כשפים בידך אמר להן יכולני להביא שמנים בחורים עטופי טליתות נגובין ואע"פ שהיום יום גשמים א"ל הביאם יצא לחוץ ורמז להם והוציאו הטליתות מן הכדין ונתעטפו בהם ונתכסו בהם ואחז כל אחד אחת מהן והגביהה ויכלו להן והוציאום ותלאום כולם ונתקנאו בהם קרוביהם על זה הדבר ובאו שנים מהם וכוונו דבריהם והעידו על בנו של שמעון ב"ש חיוב מיתה ונגמר דינו וכשבא ליסקל אמר אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה עלי ואם אין בי עון זה תהא מיתתי כפרה עליכם ויהא קולר תלוי בצואר עדים שמעו אלו וחזרו בהם ונתנו טעם לדבריהם מחמת שנאת הנשים ואעפ"כ לא נפטר:

שמעתי מרבותי שב"ד מתרין להיות מכין דהיינו מלקות:

ועונשין עונש מיתה:

ולא לעבור וכו'. ולא שיתכוונו לעבור על ד"ת לבדות מלבם חיוב מיתה לשאינו חייב אלא מפני צורך שעה לעשות סייג לתורה. לא שראו לכך. דשבות בעלמא הוא מדרבנן:

אלא שהשעה צריכה לכך. שהיו פרוצים בעבירו' שהיו ישראל רואים שהיו יונים גוזרים עליה' גזירו' והיו מצות בזויות בעיניה':

הטיח. בא עליה:

תחת תאנה. מקום גלוי:

מתני' ולא זו בלבד וכו'. מכאן מרבויא דריש כל המתים: