נימוקי יוסף על סנהדרין יד.

היו בודקין אותו. ועוד תנא בפרקין העובד ע"ז את מה עבד ובמה עבד כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים:

מה בין חקירות לבדיקות. חקירות אמר אחד איני יודע [וכל שכן אם] שנים אומרים אין אנו יודעים עדותם בטלה בדיקות אמר אחד איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעים עדותן קיימת אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את עדותם בטלה. אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בג' בחדש עדותן קיימת שזה יודע בעבורו של חדש וזה אינו יודע בעבורו של חדש אחד אומר בג' ואחד אומר בה' עדותם בטלה אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בג' עדותן קיימת אחד אומר בג' ואחד אומר בה' עדותם בטלה רבי יהודה אומר עדותם קיימת אחד אומר בה' ואחד אומר בז' עדותם בטלה שבחמש חמה במזרח ובז' חמה במערב. ואח"כ מכניסין את השני ובודקין אם נמצאו דבריהם מכוונים פותחין בזכות. אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות או אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהם ולא היה יורד משם כל היום כולו אם יש ממש בדבריו שומעין לו ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמו זכות שומעין ובלבד שיש ממש בדבריו אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין אותו למחר היו מזדווגין זוגות זוגות. היו ממעטים במאכל ולא שותין יין כל אותו היום ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה. ולמחר משכימין לב"ד המזכה אומר אני מזכה ומזכה אני במקומי המחייב אומר אני מחייב ומחייב אני במקומי המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמוד עליו חובה טעו בדבר שני סופרי הדיינים מזכירין אותו ואם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו עומדין למנין. י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי י"ב מחייבין וי"א מזכין ואפילו י"א מחייבין [וי"א מזכין] וא' אומר איני יודע ואפי' כ"ב מזכין ואחד אומר אינו יודע מוסיפין הדיינים ועד כמה מוסיפין . עד שבעים ואחד. ל"ו מזכין ול"ה מחייבין זכאי. ל"ו מחייבים ול"ה מזכין דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכים:

[פירש ] אחר שאיימו העדים היו בודקים אותן בז' חקירות ובגמ' יליף להו מקראי ודרשת וחקרת ושאלת היטב וגו' ודרשו השופטים היטב:

באי זו שבוע. של יובל:

באי זו שנה. של שבוע:

בכמה בחדש. בכ' יום או בכ"ה באי זה יום. של שבת ואע"פ שאמרו בכך וכך בחדש אעפ"כ שואלים להם אי זה יום בשבת לפי שכל ז' חקירות הללו באות להביאם לידי הזמה ושמא יש עדים להזימן ואינן מעלין על לבם חשבון של חדש אם היו אלו עמהם אותו היום במקום אחר וכששואלים אותם אי זה יום והם אומרים ביום פלוני נזכרין עדי הזמה להזימן:

באי זו שעה של יום. שמא אין עדים להזימן לכל היום ויש עדים להזימן לאותה שעה:

באי זו מקום. שזו היא המועלת להביא את כל החקירות להזימן ובלאו הכי לא מתזמא:

מכירין אתם אותו. ההרוג שמא נכרי היה וזו אינה מן החקירות של הזמה אלא כל שאר בדיקות אינם אלא להכחיש שמא לא יאמר זה כדברי חבירו ותבטל עדותם והוא והם פטורים אבל מן החקירות של הזמה אי אתה מוצא יותר מז' כדאמרינן בגמ':

העובד ע"ז [אם] הם מעידים בכך [שואלין] את מה עבד פעור או מרקוליס:

במה עבד בשחיטה או בהשתחואה:

עוקצי תאנים שהיו מעידים שהרגו תחת תאנה ובדק בן זכאי תאנה זו עוקציה דקין או גסין עוקץ זנב הפרי מקום חבורי באילן:

חקירות אמר אחד וכו' עדותן בטלה. ז' חקירות מקראי נפקי לן דבעינן בכולהו שתהא יכול להזימן באותה חקירה וכיון דאמר איני יודע שוב אי אתה יכול להזימן באותה חקירה וכיון דא"א לקיים בה מצות הזמה באותו העד בטלה העדות ואפילו הם ק' דאין העדים נעשים זוממין עד שיזומו כולם כדאמרינן במסכת מכות (דף ה:) מנין שאפילו הם ק' ת"ל עדים:

בדיקות אפילו אמרו כולם אין אנו יודעים מצות הזמה ראויה להתקיים בהם דאין הזמה תלויה אלא בחקירות לומר עמנו הייתם באותה שעה במקום אחר:

כל עדותם בטלה שבתלמוד הוא והם פטורים:

שזה יודע בעבורו זה שאמר בשנים ידע החדש שעבר מלא היה ויום ראשון של חדש שהוא יום ל' מחדש שעבר היה:

אחד אומר בב' שעות וכו'. דטעי אינשי בהכי:

רבי יהודה אומר וכו'. דכולי האי טעי אינשי:

ונמצא דבריהם וכו'. ומעתה צריכין לישא וליתן בדבר:

פותחין לזכות. אי לא קטלת לא תדחל כדאמרינן בפרקא דלעיל:

אמר אחד מן העדים וכו'. משתקין אותו וכ"ש אם בא ללמד חובה:

[אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה] משתקין אותו כדאמרינן אחד לא יענה בנפש למות ולמות הוא דאינו עונה הא לזכות עונה:

מעבירין אותו מעבירין את הדין עד למחר משום הלנת דין כדאמרינן בפרקא דלעיל:

היו מזדווגין ביום ראשון לאחר שהעבירו לדין ממקום הישיבה היו מזדווגין בבתיהם או בשוק ונושאים ונותנין בדבר כל הלילה איש איש לעצמו:

המזכה אתמול אומר אני הוא המזכה אתמול ועדיין מזכה אני על כרחו אומר שאינו יכול לחזור בו:

והמחייב אומר אם לא מצא זכות הלילה אני הוא המחייב ומחייב אני במקומי:

המלמד. אתמול חובה אם מצא לו זכות הלילה מלמד זכות אבל המלמד זכות וכו':

י"ב מחייבין וכו'. והטייה לרעה ע"פ אחד ליתה הלכך יוסיפו הדיינין:

ואפילו כ"ב מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואין דיני נפשות לא לחובה ולא לזכות בפחות מכ"ג:

שנים שנים אם נתחלקו ב' שהוסיפו זה לכאן וזה לכאן דאכתי ליכא הטייה לא לטובה ע"פ אחד ולא לרעה ע"פ שנים צריך עוד להוסיף שנים וכן עד ע"א:

עד שיראה א' מן המחייבין דברי המזכין דאיכא הטייה לטובה ע"פ אחד וה"ה אם יראה אחד מן המזכין דברי המחייבין דהוו להו ל"ד מזכין ול"ז מחייבין דאיכא הטייה לרעה ע"פ שלשה ובשעת גמר דין הא אוקימנא דאף המלמד זכות יכול לחזור בו וללמד חובה והאי דתני הכי משום לישנא מעליא הוא דתנא אזכות קא מהדר והכי תריצנא בפירקין דלעיל [דף לד.]:

גרסי' בגמ' [דף מא.] א' אומר ב' בחדש וכו' א"ר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן עד כמה מברכין על החדש עד שתתמלא פגימתו וכמה א"ר יעקב בר אידי עד ז' נהרדעי אמרי עד ט"ז [דף מב:] ותרוייהו כרבי יוחנן סבירא להו האי למהוי כי יתרא האי למהוי כי נפיא א"ר אחא בר חנינא א"ר אבין א"ר אסי א"ר יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה לכם וכתיב התם זה אלי ואנוהו תנא דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש דיין אמר אביי הלכך מברך מעומד מרימר ומר זוטרא מכתפי להו ומברכי:

היכי מברכין כדרב יהודה דאמר רב יהודה ברוך אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם פועל אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך מחדש חדשים:

כי בתחבולות תעשה לך [מלחמה]. א"ר אחא בר חנינא א"ר אבין א"ר אסי א"ר יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה קרי רב יוסף אנפשיה ורב תבואות בכח שור:

פירוש עד כמה מברכים אם לא בירך היום יברך למחר:

על החדש. על הלבנה בהתחדשה:

עד שתתמלא פגימתה אבל בתר הכי לא שייך למימר מחדש חדשים שהרי כבר נושנת היא:

ותרוייהו כרבי יוחנן במילתיה דרבי יוחנן פליגי ועד שתתמלא סבירא להו מיהו רב יהודה סבר מלוי פגימה דקא אמר רבי יוחנן למהוי כיתרא היא כמו יתר של קשת שתהא פגימת הקשת מלאה עד היתר דהיינו חצי עגול והאי לסוף שבעה הוא ונהרדעי סברי מלוי פגימה דרבי יוחנן עד דתהוי כי נפיא עגולה במלואתה:

דיין אלו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלים פני שכינה פעם אחת בחדש כדאמרינן בגזירה שוה:

הלכך מברך וכו'. הואיל וכמקבל פני שכינה הוא מעומד בעי ברוכי משום כבוד שכינה שהוא מקבל:

תפקידם מצוה שצויתם להתנהג בהלוך תקופותיהם:

ששים ושמחים. כדכתיב ישיש כגבור וגו':

פועלי אמת. שאינם משנים את סדרם:

וללבנה אמר. הקדוש ברוך הוא שתתחדש בכל חדש:

עטרת תפארת וכו'. סימן הוא להם שאף הם שמונים לה עתידים להתחדש בגדולתם כמותה ולפאר ליוצרם:

מלחמתה של תורה סודותיה לעמוד על בוריה ועל עיקריה לא כאדם המחודד ומפולפל בעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה כי מהיכן יתגלה לו הסוד אלא זה בעל משניות הרבה שאם יצטרך לו בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת או אם יקשה לו דבר יבין מתוך משניות הרבה שבידו :

סליקו להו היו