נימוקי יוסף על סנהדרין יא:

ואפי' בדרב ושמואל. במימרא דידהו שפסקו מסברא שלהם ולא הויא מתניתא אלא סברא וכן הוי טועה בדבר משנה כל שטועה בדבר שנפסק דינו בתלמוד או שטעה בדבר שנשאר בספק כגון הנהו בעי דקיימינן בתיקו דהוי חומרא לתובע וקולא לנתבע ולא עבד הכי טועה בדבר משנה הוא שכבר נפסק הדין לפי הכללות המסורות בידינו וכתבו עוד ז"ל שאפילו טעה בדברי הגאונים ז"ל הוי טועה בדבר משנה כל היכא דאי שמעא לה הוה מקבל לה אבל היכא דלא הוה הדר ביה והיה עומד בשמועתו לא:

ירושלמי [כתובות פרק ט' הלכה ב'] טעות משנה הוא טעות זקנים:

קטלי קני וכו'. אחר שאמרתי לך שאף הטועה בדברי האמוראים האחרונים חוזר מאי גריעותן מאחרים:

קטלי קנים. קוצצי קנים ומלקטי עצים אנן:

דסוגיין בעלמא. רוב הדיינים נראין להם דברי השני אבל היכא דפליגי וסוגיא לא אזלא כחד מינייהו כגון הני דאמרינן (ברכות דף כז. ועוד כ"מ) השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר מאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד קם דינא (והדר דינא בחד דינא) כדאמר לעיל [דף כט.] גבי אדם עשוי שלא להשביע את בניו כבר הורה זקן וגבי אריסא דבר זיזא [עובדא דאריסא דבר זיזא הביאו רב אלפס בס"פ הכונס ע"ש] דירושלמי דאמרי' התם מה שנעשה ע"פ ב"ד נעשה דמילי דסברה נינהו וליכא למימר ודאי טעה אבל היכא דסוגיין בעלמא אזלא כאידך ודאי טעה בשיקול הדעת וכיון דטועה בדבר משנה חוזר אפי' בדברי הגאון ובשיקול הדעת דאזלא סוגיא כאידך לא חשבינן ליה טועה בדבר משנה צ"ל דאזלא סוגיא בעלמא אינו נמצא מפורש בכתב אלא כמו שנראה מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' סנהדרין שהטעם [שטועה] בשיקול הדעת שאינו חוזר כטועה במשנה משום שאינו כתוב מפורש דסוגיא דשמעתא אזלא כאידך היינו שפשט המעשה כן והוא לא ידע:

ירושלמי [מכילתין פ"א הל"א] תמן תנינן דן את הדין זיכה את החייב וכו'. ר' אבהו בשם ר' אבהו כשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשלשה ע"מ שתדוננו דין תורה וטעה ודנן בשיקול הדעת מה שעשה עשוי מפני שטעה ודנן בשיקול הדעת וישלם מביתו מפני שהגיס דעתו לדון יחידי דין תורה דתניא אל תהיה דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד א"ר יהודה בן פזי אפי' הקב"ה אין דן יחידי דכתיב כל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו אלו מימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה ואע"פ שאין דן יחידי חותם יחידי דכתיב אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. נראה מהירושלמי [הא] דתנן אם היה מומחה לרבים פטור מן התשלומין אם אמרו לו בפירוש על מנת שתדין דין תורה וטעה חייב:

רב חסדא אמר וכו'. מהדר לעיל לשנויי מתני' דמחזירין ומתני' דדן את הדין דמצי לאוקמא תרוייהו בשיקול הדעת ובאין גדול דביש גדול לעולם חוזר וטועה בדבר משנה נמי לעולם חוזר ודן את הדין דאמרי' מה שעשה עשוי דמשמע דאינו חוזר היינו בשנשא הדיין מזה ונתן לזה והא דבנשא ונתן קם דינא טפי מלא נשא ונתן דאמרי' הדר דינא דתנן מחזירין נאמרו בו הרבה טעמים יש שפירשו משום דכשנשא ונתן ביד הוה ליה מזיק ממש וכשלא נשא ונתן ביד הוה ליה דינא דגרמי ואע"ג דקי"ל (ב"ק דף ק.) כר"מ דדאין דינא דגרמי שאני הכא דכיון דאיכא תקנתא בחזרה דבעל דבר שתפס שלא כדין לא מחייבין הדיין ואפי' לית ליה מידי לאידך לשלומי פטור הדיין דכל היכא דאית ליה פטור כי לית ליה נמי פטור כדאמרי' בר' טרפון שהאכיל בהמה שנטלה האם שלה לכלבים ואמרי' עלה [דף לג.] דכיון דאלו איתא לפרה הוה הדרה דנטלה האם כשרה היא השתא שהאכילוה לכלבים נמי פטור דאינו אלא כמשיא עצה שאינה הגונה לחבירו אבל הרמב"ם ז"ל כתב הכא דאי לית ליה מידי לשלומי משלם הדיין מביתו ויש שכתבו שלא נראו דבריו ויש שפירש דטעמא שנשא ונתן שאינו חוזר ומשלם משום שהחזיק כל כך את דבריו אבל לא נשא ונתן שלא החזיק דבריו כל כך הדין חוזר וכיון שחוזר הדין אינו משלם: