נימוקי יוסף על נדרים ט.

והשליש שטרו. שנתנו ביד שליש שכך נתרצה (א) המלוה אני לא נתתי מותר הפרעון תן לו שטרו לתבוע כל המנה ר' יוסי אומר יתן דסבירא ליה אסמכתא קניא וא"ת נהי דאסמכתא קניא מ"מ היאך יגבה את הכל באותו שטר והלא נמחל שעבודו לגבי אותו מקצת ושטר שנמחל שעבודו אינו חוזר וגובה בו (ב"מ דף יז.) י"ל דה"ק ליה אם לא פרעתי לך המותר. המעות שפרעתי לא יהיו פרעון אלא מתנה ואיגלאי מילתא למפרע דשטר זה לא איפרע ביה ולא מידי:

ר' יהודה אומר לא יתן. דס"ל אסמכתא לא קניא וקי"ל כרבי יהודה ולמדנו שדנין אסמכתא בדבר הנמסר ביד חברו ומחל לו וכן דעת רש"י ז"ל פרק הזהב [דף מח:] גבי הא דתניא הנותן ערבון לחברו ואמר לו אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך (ב) ואם את חוזר בך אמחול לך ערבוני רבי יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו ופרש"י ז"ל לא זה יכפול ולא זה ימחול דאסמכתא היא דאלמא אף במחילה הויא אסמכתא וזה שלא כדעת הרמב"ם ז"ל שכתב אין דין אסמכתא אלא במה שלא נמסר ביד חברו אבל בענין מחילה אין בו דין אסמכתא וכבר הסכימו כלהו רבוותא ז"ל משמעתין דהכא דלא כוותיה:

שאני הכא דאמר ליבטלן. כלומר שהוא מודה על עצמו שאם לא בא לאותו זמן שראיותיו שקר והשטרות מזוייפות הן ואין כאן דין אסמכתא כך העלו רוב המפרשים ז"ל וכתב הריטב"א ז"ל הענין אמת דבכי האי לא שייכא אסמכתא אבל לשון הגמרא אינו הולמו לכך נראה דכיון דאתפיס זכותיה בבי דינא והיא מילתא דשייכי בה בי דינא ועדיין לא היה דינו ברור ואילו דנוהו עכשיו ג"כ היה יוצא מב"ד חייב כל כה"ג כעין דין הוא שקבל על עצמו והוה ליה כאילו אין כאן שום גוזמא ומילתא יתירתא וכן הורה לי רבינו בשם רבו הרמב"ן ז"ל ע"כ:

והלכתא אסמכתא וכו'. הרבה פירושין נאמרו בה ומה שהסכימו ובררו האחרונים רבוותא ז"ל הוא דבאסמכתא דמיירינן הכא קא אמרינן דשייכי ביה בי דינא וכשקנו מיניה גמר ומקני וכמעשה ב"ד שקבל על עצמו דמי ולפיכך בעינן בית דין חשוב דהיינו יחיד מומחה לרבים וראוי לכוף ולדון ויש לו כח להפקיר ממון ולקנוס הבא לישמט מן הדין והך אסמכתא דהכא משום הכי הוה שהזקיקיהו ב"ד לכך וכדפי' לעיל וה"ה שלשה דלאו מומחין אבל באסמכתא דעלמא דלא שייכא בי דינא לא מהניא קנין אפילו בב"ד חשוב דבמילתא דעביד איהו בהדי חבריה ומקנס נפשיה לא צריכי בי דינא למקנסיה וכיון שכן קנין זה יתר הוא וכנטול דמי וב"ד סמוך לא בעינן שהרי אין הלשון מוכיח כן ועוד דמה ענין ב"ד סמוך אצל הודאות והלואות וכ"כ רבינו האי גאון ז"ל שאין דין קנין ב"ד חשוב באסמכתות דעלמא (ג) וזהו מה שכתב רבינו אלפסי בהלכותיו בפרק גט פשוט [סימן תתקמא] משמיה דגאון ז"ל וכל זה שלא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפירוש המשנה שלו בפרק גט פשוט דאין הלכה כרבי יוסי משום דאסמכתא לא קניא אלא בב"ד חשוב ושקנו מידו והוא שלא יהא אנוס וכן פי' דבעינן בית דין סמוך ומיהו נהי דקנין לא מפיק דין אסמכתא דעלמא. מעכשיו הא מפיק ליה כדאי' פרק איזהו נשך [דף סו.] והקשה ר"ת ז"ל מ"ש קנין ממעכשיו הא כל קנין מעכשיו הוא דאי השתא לא קנה גם בתר הכי לא קנה דהא הדר סודרא למריה [מכילתין דף מח:] לפיכך כתב ז"ל דאסמכתא אע"פ שיש בה מעכשיו לא קניא עד דקנו מיניה בב"ד חשוב כדאמרינן הכא שהוא ז"ל סובר כמו הרמב"ם ז"ל דבכולהו אסמכתות קא פסיק הכא תלמודא הלכתא ותירץ ההיא דאיזהו נשך גבי משכן לו בית משכן לו שדה דמשמע התם דבמעכשיו ליכא אסמכתא ולא הודו לו חבריו אלא מעכשיו מפיק הדין אסמכתא אפילו בלא בית דין. וקנין לא מפיק מדין אסמכתא אפילו בב"ד חשוב וקנין דאמרו שהוא מעכשיו היינו במי שמקנה לחברו סתם וקנו מידו לאלתר קנה מעכשיו אבל כי אתני אם לא באתי לא משמע דליקני מעכשיו אלא לבתר ההוא יומא ונמצא שאינו קונה כלל והכא דליבטלן זכוותיה דאמרן דמהני משום דב"ד אלימי לאפקועי ממונא והוי כמעכשיו והרנב"ר ז"ל הקשה אם כן דמשום אפקעתא דב"ד נגע לה קנין למה ליה לפיכך פירש הוא ז"ל דהא דבעי' הכא קנין כדי דלא תימא כיון דאמר ליבטלן זכוותאי כלומר שהוא מודה שאם לא בא ראיותיו בטלות לא צריך קנין משום דהודאה בב"ד היא ולא בעיא קנין דליתא דאילו הודה כן בלא שום תנאי הכי נמי אבל כיון שתלה באם אין כאן הודאה גמורה הלכך אפילו מעכשיו לא מהני דאפילו תימא כיון דאיכא מעכשיו ליכא אסמכתא אפ"ה במה יקנה הלה שיבטלו זכיותיו הילכך בעי קנין כי היכי דליקני חבריה ואין הכי נמי דאי אמר מעכשיו וקנו מיניה לא בעינן ב"ד חשוב דבקנין קני חבריה ובמעכשיו ליכא למיחש לאסמכתא אלא דכיון דבב"ד עסקינן אשמעינן דינא אחרינא דכל היכאדהוי ב"ד חשוב לא צריך מעכשיו דאנן סהדי דלא מחייך בבי דינא וכמו דאמר בפי' מעכשיו דמי דכיון דב"ד חשוב הוא מאי דאמר ליבטלן כהודאה גמורה משוינן לה ונמצא לפי זה (ד) משאר דיני אסמכתא כלל והוא דבר נכון ועולה כהוגן כן נ"ל עכ"ל וכתב הריטב"א ז"ל (כתב) בדבר של ב"ד לא סגי במעכשיו ובעו קנין בבית דין חשוב למקנסיה על כרחיה ובמאי דקניס אנפשיה ואמר מעכשיו גלי אנפשיה דגמר ומקני מנפשיה וכל היכא דלא אמר מעכשיו ודאי אינו גומר ומקנה ולא מהני קנין ב"ד חשוב דכיון דלא שייכי במילתא למיקנסיה מנפשייהו הרי קנין זה יתר שהוא כנטול וכן עיקר וליכא למינדא מיניה וכן הסכימו רבותי ועל דא אנא סמיך עכ"ל:

והוא דלא אניס. חולי שחלה בנו וכיוצא בו ואע"פ שאינו אונס גמור דהא מדמי' לה למתני' דנדרים לעיל:

וענין אסמכתא כיון דאתא לידן נימא בה מילתא לפי שנראה שיש בענינה ספקות דאמרינן כל דאי לא קני וכל תנאין הכי הוו דמתנאי בני גד ובני ראובן ילפינן להו דכתיב אם יעברו והריטב"א ז"ל עשה כלל בזה וז"ל כבר פירשנו בב"מ גם בבבא בתרא הא דאמור רבנן כל דאי אסמכתא ולא קניא דלאו כללא דוקא הוא דא"כ בטלת כל תנאין שבעולם אלא ודאי אין לנו אסמכתא אלא כשיש בו ג' דברים. האחד שתלה תנאי בשלא לעשות אם לא באתי אם לא נתתי שהיה סבר שיוכל לעשות אבל כשתלה דברו באם אעשה והוא בא ועקר תנאו בידים ועשה אין כאן אסמכתא ופשוט הוא ולא תמצא שנזכרה אסמכתא בכל התלמוד אלא באי לא עבידנא הב' שהתנה על עצמו בדבר שהוא בידו ולא בידו שאילו התנה בדבר שאינו בידו אין כאן מקום אסמכתא דעל מה סמך מפני זה כל תולה בדעת אחרים אין זו אסמכתא וכדאמרינן לה נמי בפרק ד"מ [בתרא דף כד:] גבי מפריחי יונים ומשחקי בקוביא וכן כשהדבר בידו לגמרי ליכא אסמכתא כי סבור הוא לעשות וגמר ומקנה מעכשיו והכי מוכח בבבא מציעא [דף עג:] מההיא דפרקינן התם בידו הכא לאו בידו וכדפירשתי התם. השלישי שהוא מתנה על עצמו דרך קנס למיגזם ולמעבד מילתא יתירתא כדי לרצות לחברו ולאפוקי כל שעשה מעצמו בלא שום דוחק ולפיכך אין במתנה ולא בגיטין צד אסמכתא בכל התלמוד והיינו ההיא דפרק (ה) יש נוחלין דאם ילדה אשתי זכר יטול מנה וכן קבלתי כלל זה משני רבותי הרא"ה והרשב"א ז"ל והוא כלל יציב וקיים והאי עובדא דהכא כולהו איתנהו ביה עכ"ל: