נימוקי יוסף על נדרים ב:

[דף י ע"ב] מתני' לחולין שאוכל לך וכו'. פי' (לחולין) כיון דהוה מצי למימר חולין שאוכל לך ואמר בלמ"ד לחולין חיישינן דילמא שתי תיבות קאמר לא חולין להוי מה שאוכל לך משלך ולפיכך אסור דמאי דאינו חולין הוא קרבן וכן לכשר פרשינן הכי לא כשר יהא מה שאוכל לך אלא פסול ואמרינן דעל פסולי המוקדשין קאמר שהם דבר הנדור וכן לדכי יהא מה שאוכל משלך אלא טמא ואמרינן דבבשר קדש טמא קאמר שהוא דבר הנדור (א) ובטהור וטמא נמי אמרינן דעל בשר קדש קאמר ואע"ג דאפשר דטמא על בשר נבלה טמאה קאמר וטהור בתרומה טהורה קאמר דהן דבר האסור ולא דבר הנדור וא"כ לאו כלום הוא מ"מ הא אתי לאשמעינן דסתם נדרים להחמיר ואמרינן דעל בשר קדש שהוא דבר הנדור קאמר וכן פגול ונותר אע"ג דדברים האסורין נינהו מ"מ עיקרן בא ע"י נדר ודבר הנדור הוי:

פגול. הוא קרבן שחשב עליו לאכלו חוץ לזמנו שהוא פסול (ב) ואין בו כרת:

כאימרא כדירים. בהני מילי קמ"ל שמפרשין סתמן להחמיר בדברים הקדושים וכמו שאמרו בירושלמי כדירין של עצים כדירין של קרבנות הילכך אם אמר על ככר ה"ז עלי כאימרא כדירים אסור דאימרא הוא כבש של קרבן:

כעצים. כשני גזרי עצים של מערכה:

כאשים. היינו כאברי עולה שהם כליל לאשים:

כמזבח. כקרבנות המזבח:

כהיכל. היינו כקטרת הקריבה בהיכל:

כירושלים. היינו כשלמים שהם קריבים ונאכלין בכל ירושלים:

כאחד מכל משמשי המזבח. ככף ומחתה ומזרק:

הרי זה נדר בקרבן. כלומר בדבר הנדור דהני כולהו דבר הנדור נינהו והכי אמרינן [לקמן דף יד.] כי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור:

האוסר ירושלים לא אמר כלום. רבי יהודה מודה כירושלים שהוא נדר אבל שמעיה לת"ק דאפילו בלא כ"ף הדמיון כדתנן לקמן [דף יג.] קרבן שאוכל לך אסור ופליג עליה ר' יהודה בהא לומר דכל היכא דלאו בכ"ף קאמר לאו מידי הוא:

[דף יא ע"ב] גמ' תניא חולין החולין כחולין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר וכו'. פי' חולין החולין בין דקאמר חולין שאוכל לך בין דקאמר חולין שלא אוכל לך מותר ושאוכל לך פשיטא אלא משום דשלא אוכל לך נקטינן דשלא אוכל לך אצטריך לאשמעינן דלא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ולומר חולין יהא מה שלא אוכל לך הא מה שאוכל לך לא ליהוי חולין אלא קרבן וליתסרא קמ"ל דר"מ היא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן דתנן (קדושין דף סא.) ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי והתם כפליה לתנאיה אם יעברו ואם לא יעברו אלמא לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן הלכך (אתא) כי אמר לחולין לא אוכל לך מותר:

ה"ג לא חולין שאוכל לך אסור. בשתי תיבות ולפיכך אסור דא"צ למידק מכלל לאו דודאי כך הוא לא חולין כמו קרבן דאין אמצעי ביניהם ומה שאינו חולין הוא קרבן וכאילו הוא קרבן יהא שאוכל לך הלכך אסור אפי' לר"מ ומתני' דמפרשינן דאסור משום מכלל לאו כדאיתא בגמ' היינו מפני שהיא לחולין במלה אחת ומשום שסתם נדרים להחמיר פרשינן ליה כשתי תיבות כדפי' במתני' ולא אתיא כר"מ דאילו לר"מ מותר הוא דמכלל לאו דמי:

ה"ג לחולין לא אוכל לך מותר (ג) אפילו לר"מ דלא תני מתני' בשתי תיבות היינו משום דבמתני' קתני שאוכל לך דמשמע היתרא ולפיכך אם אתה דורשו בשתי תיבות ולאיסורא בה"ג חשיב ליה לר"מ אמאי מותר היה לו לפרשו לא חולין יהא אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך כמו לקרבן יהא:

וקשיא לן. קס"ד דב' תיבות קאמר בפתחות הלמ"ד לא קרבן להוי מה שלא אוכל לך הא מה שאוכל לך להוי קרבן:

סבר לה כותיה בחדא. ולפיכך תני ברישא מותר דלית ליה מכלל לאו וכו' ופליג עליה בהא דלא אמרינן לקרבן יהא אלא אדרבה כפשטו ממש לקרבן מה שלא אוכל לך מותר:

הא דאמר לחולין. תנא דברייתא תני לחולין בשו"א הלמ"ד ולפיכך מותר דאל"כ אלא שדורשו לאיסור היה צריך לומר חולין יהא מה שלא אוכל לך הא מה שאוכל קרבן ולית ליה לר"מ מכלל לאו וכו':

הא דאמר לחולין. כלומר אין ה"נ שאם אמר כך מפרשינן ליה לא חולין יהא שהוא ודאי קרבן לפיכך לא אוכל לך בתירוצא דר' אבא ולהאי תירוצא דר' אשי תנא סבר לה כר"מ לגמרי הילכך ברייתא ר"מ היא ואי קשיא לך קרבן לא אוכל לך אמאי שרי ליה ר"מ באידך פרקין [דף טז.] הא לא עדיף לא חולין מקרבן ואמרת דדרשינן ליה לא חולין יהא לפיכך לא אוכל י"ל שאני התם שהיו רגילין לומר קרבן בלשון שבועה כמו העבודה ומחשבת הנודר ודעתו לישבע במצות קרבן וכיון שאין הלשון הזה לשון שבועה כלל פטור אבל אין דרך לישבע בלשון לא חולין ובלשון לקרבן כך העלה הריטב"א ז"ל בשם רבותיו הרא"ה והרשב"א ז"ל וכתב רבינו (אלפסי) ז"ל וקי"ל כרבנן דסברי מכלל לאו אתה שומע הן דלא שמעינן מאן דבעי תנאי כפול בשום דוכתא אלא ר"מ ויחידאה הוא ורבים פליגי עליה הילכך האומר לחברו אם תעשה דבר פלוני שדי נתונה לך מכלל הן אתה שומע לאו ואם לא השלים תנאו אינה נתונה לו אע"פ שלא כפל תנאו דאילו לר"מ תנאו לאו מידי הוא כיון שלא כפלו ולזרוזי בעלמא הוא דקאמר והמתנה לעולם קיימת והיינו דוקא בממונא דכיון דשייך ביה ממון יליף שפיר ר"מ מתנאי בני גד ובני ראובן דהוי ענין ממונא והוה ליה תנאי כפול אבל באיסורא לא בעי תנאי כפול ורבנן נהי דדיני תנאי ילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן דמש"ה תנן פרק השוכר [דף צד.] כל תנאי שמעשה בתחלתו תנאו בטל שאם אמר שדי נתונה לך אם תעשה דבר פלוני אין התנאי כלום ושדהו נתונה לו דהוה ליה לאקדומי תנאי ולומר אם תעשה דבר פלוני כדאקדמיה משה לתנאי אם יעברו ונתתם ולא קאמר תנו אם יעברו ובפרק המדיר [דף עד.] נמי דאמרי' דאין תנאי בחליצה ואע"פ שלא השלים התנאי חליצתה כשרה מהאי טעמא הוא דכיון דא"א לחליצה ע"י שליח לא מהני בה תנאו כלום דהיכן מצינו דיני תנאים גבי בנ"ג ובנ"ר התם מתנת הארץ איפשר לעשותה ע"י שליח מ"מ תנאי כפול מילתא אחריתי היא דהא לאו משום דין תנאי כפול הוא אלא כדקתני (קדושין דף סא.) רחב"ג [אומר] צריך היה הדבר לאומרו שאלמלא כן שכפל התנאי ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען יש במשמע דאף לומר בארץ כנען לא ינחלו נחלה עם שאר השבטים א"נ כדתניא (גיטין דף עו.) רשב"ג אומר אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול. בסוטה אם שכב אם לא שכב. אם בחקותי תלכו ואם בחקותי תמאסו. אם תאבו ושמעתם ואם תמאנו ומריתם. הלכך הוו להו ב' כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין ואע"ג דבהני נמי התנאי קודם למעשה ואפילו הכי מלמדין לא דמי דבכל הני אין קפידא אם התנאי קודם אם לאו דגבי ממונא דוקא הוא דאיכא קפידא דכיון שהקדים מקנה ההקנאה קודם לתנאי אמרינן בלא שום תנאי רצה להקנותה לו ותנאה לאו כלום הוא ולפיכך ילפינן הא שפיר מתנאי בנ"ג וב"ר דהוא נמי ממונא אבל תנאי כפול שייך בכלהו תנאין בין במידי דממונא בין בברכות וקללות ומדאשכחן דכפליה בכל התנאין הוו להו ב' כתובים ואין מלמדין ור' מאיר כי היכי דפליג בממונא גרידא ה"נ פליג באיסורא דאית ביה ממונא כגון קדושין וגיטין ונדרים דנדרים נמי ממונא אית ביה ליאסר בנכסי חברו וכבר כתבנו דקי"ל כרבנן אלא דמשום חשש ב"ד טועין אתקין שמואל בגטא דשכיב מרע כפול אם מתי אם לא מתי דשמא איכא שום ב"ד שיטעה לומר הלכה כר"מ ויתירו אשת איש לעלמא בגט זה אי לא כתיב ביה תנאי כפול וכיון דחש לה שמואל אנן נמי חיישינן לה לחומרא ולא לקולא לחומרא שאם כתב לה גט בלא כפילא ולא מת הבעל ובא אחר וקדשה חוששין לקדושיו לאצטרוכה גט משני כר"מ דלא חשיב ליה לתנאיה בלא כפילא ולא כלום ולענין קדושין נמי אם אמר לה לאשה הרי את מקודשת לי אם תתני לי מאתים זוז ולא כפל תנאו לומר ואם לא תתני לי לא תהא מקודשת חיישינן לקדושיו אע"פ שלא נתנה לו כר"מ דלא חשיב תנאי כזה ובקדושין נמי אם בא אחר וקדשה מקודשת לב' דכיון שלא נתנה לו לאו קדושין הוו דתנאו קיים ובאיסורא דלית ביה ממונא כלל כשתויי יין ופרועי ראש מודה ר"מ דלא בעינן תנאי כפול: