נימוקי יוסף על נדרים כו.

הרי אלו שני נדרים. ואם קיים לתאנים אין קיים לענבים ויכול להפר עליהם ואם הפר לתאנים ולא לענבים מה שהפר לתאנים הוא בלחוד מופר ומיהו לאו למימרא דאי בעי להפר תרוייהו שיצטרך שתי הפרות דליתא דודאי כמה נדרים יכול להפר ביחד בהפרה אחת כדתנן [דף עה.] כל נדרים שתדורי הרי הם מופרין ועוד דבהדיא קתני בתוספתא דאפילו היו לו ה' נשים שנדרו יכול להפר לכולן כאחת אלא לומר שאם קיים או הפר אחד מהם יכול לקיים או להפר את השני:

[שם ע"ב] גמ' א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זו דברי ר' ישמעאל ור"ע וכו'. פי' זו שאומר משנתנו קיים על התאנים כולו קיים לומר שמקיים גם לענבים דהקמה דמקצת הויא הקמה בכולו דבזו מודה רבי עקיבא לרבי ישמעאל אלא דפליג עליה בהפרה דסבר רבי עקיבא דהפרה כהקמה מה הקמה במקצת הויא הקמה בכולו אף הפרה במקצת הויא הפרה בכולהו ומיהו בענין הקמה כולם שוין והיינו דקאמר זו דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא:

אבל חכמים אומרים דאיתקש הקמה להפרה מה הפרה מה שהפר לא הופר. כדתנן במתני' אף בהקמה כן לומר שענבים ותאנים בדבר זה כאחד הם וכי היכי דאם הפר לתאנים ולא לענבים לאו כלום הוא ה"ה אם קיים לאחד מהם לאו כלום הוא עד שיתקיים חברו ויכול להפר כל הנדר אם ירצה וכתב הריטב"א ז"ל מסתברא דאע"ג דסתם מתני' כרבי ישמעאל דהלכתא כחכמים דלהכי קאמר זו דברי ר' ישמעאל וכו' אבל חכמים וכו' ולאו לאוקומה מתניתין ביחידאה וזו לא סבירא ליה הוא והכי משמעות הלשון מן הסתם כדכתיבנא במס' יבמות בס"ד עכ"ל:

[שם] פיסקא קונם תאנה שאני טועמת וכו'. פי' רבי' שמעון היא. הא דתנן שאינן שני נדרים אלא משום דאמרה שאני טועמת לכל אחד ואחד רבי שמעון היא דאמר בפרק שבועת הפקדון עלה דתנן [דף לו:] היו חמשה תובעין אותו ואמר שבועה שאין לך בידי ולא לך ולא לך חייב על כל אחד ואחד ר' שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל א' ואחד משמע דסבירא ליה שאין השבועות נחלקות לחייב על כל אחד ואחד עד שיחלקם בדבורו הכא נמי אי לאו דאמרה שאני טועמת לכל אחד ואחד לא חשבינן להו כשני נדרים ואם אמרה קונם שאני טועמת לא תאנה ולא ענב' נדר (א) הוא לר' שמעון ולרבנן הוי שני נדרים וכבר כתבנו לעיל דקי"ל כר' שמעון:

[שם] מתני' יודע אני שיש (מפירין) [נדרים]. פי' (יודע אני וכו'). מי שנדרה אשתו ושמע הנדר ושתק בו ביום ואחר מכאן אמר יודע הייתי בו ביום שהנדר נדר אבל לא ידעתי שהבעל יוכל להפר נדרי אשתו ולפיכך שתקתי הרי זה יכול להפר עכשיו ביום זה שידע כן דיום שמוע קרינן ביה:

יודע אני שיש מפירין. שהבעל יכול להפר נדרי אשתו:

שזה נדר. מאותן שהבעל יכול להפר. א"נ לא ידעתי שזה נדר גמור ויהיה צריך להפר:

לא יפר. דכיון שעבר יום השמועה והיה לבעל מקצת ידיעה שיש מפירין חשוב ככל ידיעה וכיון שלא הפר באותו יום כבר עבר יום שמעו ולפיכך שוב לא יפר:

וחכמים אומרים יפר. דהואיל וטעה בנדר לא הויא שמיעה עד עכשיו ולפיכך יפר היום. דיום שידע שמיעה מיקרי והלכתא כחכמים דרבים נינהו:

[דף פח.] מתני' המודר הנאה מחתנו וכו'. פי' המודר הנאה הלשון הזה אינו מדוקדק ופירושו המודר הנאה לחתנו והוא רוצה וכו' כתב הרנב"ר ז"ל דדוקא במעות צריך לעיין שלא יכשל בנדר אבל למזונות אין צריך לומר לה כלום כדתנן פרק אין בין המודר [דף לח.] וזן את אשתו אע"פ שבעלה נפטר ממזונותיה ממילא ולא הצריכוהו לומר מידי וטעמא דכיון דאיהו זנה במקום הבעל לית ליה לבעל שום זכות באותן מזונות הקצובים לה שהרי אפילו נתן לה הבעל אותן מזונות וצמצמה והותירה אין לו לבעל באותו מותר כלום וכדאמרינן פרק מי שאמר הריני נזיר [דף כד:] בשקמצה מעסתה אבל מעות שהן מצויין להוציא אותן בחפציה יש לבעל זכות בהם כדאיתא פרק חזקת [דף נא:] דאמרינן התם ילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות ע"כ לפיכך היה צריך ליתנם לה בענין שלא יזכה החתן מחמת מתנתו שהרי אסור הוא לההנותו ולתת לו שום מתנה ומיהו כל שנתן לבתו בענין שלא זכה בו חתנו לאלתר מכחו אע"פ שחזרה היא ונתנה לחתן אין בכך כלום דלאו מנכסיו קא מתהני:

אומר לה. שהנותן לבתו סתם הרי הבעל זוכה בהם כדין נכסי מלוג:

ובלבד שלא יהא וכו'. בגמרא מפרש הני תרי לישני שהוסיף לומר אלא מה שאת נותנת לפיך ר"מ היא דאמר (כאן פח: וקדושין דף כג:) יד אשה כיד בעלה וי"מ דמה שאת נותנת לפיך לאו דוקא דה"ה בשיחדן לה לאיזה דבר דלא קנה יתהון בעל כיון שאף לה לא הקנה לגמרי אלא לאותו דבר בלבד:

[שם] גמ' איתמר רב אמר לא שנו וכו'. אבל מה שתרצי עשי קנה וכו'. דסבירא ליה לרב דכי היכי דלא מהני לר"מ בלשון ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן לחוד משום דשמעינן ליה לר' מאיר דאמר פ"ק דקדושין [דף כג:] דיד עבד כיד רבו וה"ה דיד אשה כיד בעלה הכי נמי כי אמר לה מה שתרצי עשי לא מהני דתרוייהו חדא מילתא נינהו וניחא ליה לרב דתהוי לישנא דמתניתין דוקא שצריך לומר לישנא דמה שאת נותנת לפיך ומתני' ר"מ היא:

ושמואל אמר ניחא ליה לשמואל לאוקומא מתני' כרבנן דרבים נינהו והלכתא כוותייהו ולומר דמתני' לאו דוקא אלא דיהיב תקנתא לדברי הכל וכתב הריטב"א ז"ל ונראין הדברים עוד דהא דקאמר שמואל דלרבנן מה שתרצי עשי לא קנה בעל לאו דוקא שצריך שיאמר בפי' מה שתרצי עשי אלא כל שאומר ע"מ שאין לבעליך רשות בה בהכי סגי דהיינו מה שתרצי עשי אלא דנקט שמואל סירכא דלישנא דרב וכן נראה דעת התוס' ודעת הרמב"ן ז"ל וכן מצאתי לרבינו מאיר הלוי ז"ל והכי סוגיין בעלמא דאמרינן בפרק בן סורר ומורה [דף עא.] אינו חייב עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו ופרכינן אמו מנא לה מה שקנתה אשה קנה בעלה ופרקינן דיהיב לה אחר מנה ע"מ שאין לבעלה רשות בו ודכוותה פרקינן פרק מי שאמר הריני נזיר [דף כד:] גבי הפרישה בהמתה אם משלה היתה הבהמה דמקשינן מה שקנתה אשה קנה בעלה ופריק כגון שקמצה מעיסתה א"נ דאקני לה אחר מנה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן ולפום האי פירושא אתיא סוגיא דהתם כרבנן אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בחבורו נראה דדוקא בעינן שיאמר לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה אלא מה שתרצי עשי (וכן פסק ז"ל) ולדבריו סוגיין דבן סורר ומורה ונזיר לישנא קלילא נקט ודלא מחתו לפלוגתא דרבי מאיר ורבנן ונקטו לישנא דכייל לתרוייהו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אלא שהדעת מכרעת יותר כסברא הראשונה ולענין פסק הלכה נראין דברי האומר דהלכתא כשמואל שסובר דהלכה כרבנן דהא עיקר האי פלוגתא בממונא תליא מילתא דכל שקנה הבעל אסור במודר הנאה וכל שלא קנה מותר והיינו דנקטי רב ושמואל בלישנא דידהו קנה יתהון בעל או לא קנה ולא אמרו אסור או מותר וכיון שכן הלכתא כשמואל בדיני וכן פסקו הרמב"ם ורבינו הרמב"ן ז"ל וגם העיד בשם רב עמרם ז"ל וכתב רבי' מאיר הלוי ז"ל שכן הנותן מתנה לשום אדם ע"מ שלא ישתעבד לכתובת אשתו או לבעלי חובותיו מהני תנאה (ב) בזוכהו ואין בעלי חובותיו באין ונפרעין כלל וגם הרא"ה ז"ל כן הורה לי עכ"ל ובגמרא [דף פח:] מקשה תרי מתניתא אהדדי דתנינהו גבי ערוב בחדא אמרינן כיצד משתתפין במבוי לזכות לכולן מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני המבוי ומזכה להם על ידי עבדו ושפחתו העברים וע"י בנו ובתו הגדולים ואשתו דמשמע דיד אשה לאו כיד בעלה הוא ותניא אחריתי אלו שזוכין להן בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים ואלו שאין זוכין להן בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים ואשתו משמע דיד אשה כיד בעלה ממש ופריק רב אשי דהא דאמרה דמזכה להם ע"י אשתו מיירי בשיש לה חצר שנפלה לה בירושה בעודה ארוסה והוא כתב לה בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך דבכה"ג מהני כדאיתא פרק הכותב [דף פג.] דמגו דזכיה לנפשה להתיר חצרה דהוי זה כבעל שנותן מתנה לאשתו דהכל מודים שקנתה ואין הבעל אוכל פירות כדאמרינן בפרק חזקת [דף נא:] ולא שמעינן ליה לרבי מאיר דפליג בהא זכיה נמי לאחריני:

[שם ע"ב] מתני' ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה וכו' אע"פ שנשאת וכו'. פי' וקמ"ל תנא דמתניתין דהא דקי"ל [לעיל דף סז.] אין הבעל מפר בקודמין אפילו בכה"ג הוא שלא חל הנדר אלא לאחר שנשאת וטעמא משום דבתר שעת אמירה אזלינן ולא בתר שעת חלות הנדר וכיון דכשנדרה בשעת אמירה היתה פנויה אע"פ שבשעת חלות הנדר היתה נשואה אין הבעל יכול להפר והכי הלכתא:

אמרה הריני נזירה. בעודה ברשות הבעל והוא הפר לה מיד ביום אמירה אע"פ שנתגרשה וכו' והיא פנויה בשעת חלות הנדר הרי זה מופר מטעמא דאמרן דבתר שעת אמירה אזלינן ולא בתר שעת חלות הנדר:

נדרה בו ביום (ביום) שנשאת ונתגרשה בו ביום וכו'. הך בבא רבותא אשמעינן בין באב בין בבעל. באב דאע"ג שנדרה קודם שנשאת כיון שנשאת שעה אחת אע"ג דבאותו יום עצמו חזרה לרשותו שנתגרשה שוב אינו יכול להפר ובבעל איכא רבותא נמי דאע"ג שנדרה בעודה ברשותו בו ביום כיון שגרשה אע"פ שהחזירה בו ביום שוב אינו יכול להפר דאין הבעל מפר בקודמין קרינא ביה:

זה הכלל וכו' כל שיצאת לרשות עצמה. כדאמרן בסיפא ובגמרא אמרינן זה הכלל לאתויי שאם נדרה מן האירוסין ואח"כ מסרה האב לשלוחי הבעל להוליכה לבעלה לצורך נשואין מההיא שעתא דינה כאילו נכנסה לחופה כדאמרינן פרק נערה (כתובות דף מח:) דמאותה שעה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה ובירושתה ואין הבעל מפר מה שנדרה בימי אירוסין דמפר בקודמין מקרי כן הסכימו האחרונים ז"ל וכן פי' ה"ר ברוך ז"ל ובגמ' אמרינן נמי זה הכלל כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת דאמרן לעיל פרק נערה [דף עא.] לאתויי מאי לאתויי הלך האב או שלוחו עם שלוחי הבעל כיון שלא מסרוה להם יש לה עדיין דין נערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה:

[דף פט:] מתני' קונם שאני נהנית לאבא וכו'. פירוש (שני נהנית לאבא) שאיני נהנית שאסרה עליה הנאתם שלא תהנה מהם והוא נדרי ענוי נפש דקי"ל כשמואל דאמר בריש פרקין [דף פה.] הנאת פלוני עלי מפר וזהו האיסור והתנאי הוא אם עושה אני שום מאכל או מלאכה אחרת לבעלה נמצא שהתנאי הוא דברים שבינו לבינה ולפיכך יפר ואע"פ שלא עבר עדיין על התנאי ולא חל הנדר ולפי גרסא זו סתם לנו מתני' כרבנן דפליגי בהא עם ר' נתן דאמר דעד שיעבור על התנאי שיחול הנדר לא יפר ויש גרסאות דגרסי לא יפר ולמסתם כרבי נתן אבל יותר נכונה גרסתנו דגריס יפר למסתם כרבנן דרבים נינהו:

שני נהנית לך. זהו איסור שאוסרת על עצמה שלא תהנה מבעלה והוא דברים שבינו לבינה אם עושה אני על פי אבא ואביך שום מלאכה זהו התנאי וקמ"ל רבותא דאע"ג דבתנאי זה לית ביה לא ענוי נפש ולא דברים שבינו לבינה וסד"א לא תעשה להם ולא תתסר קמ"ל דאפילו הכי יפר וטעמא דמילתא כתב הרנב"ר ז"ל דכיון שתלתה תנאה בדבר שהיא עשויה לעבור עליו שא"א לאשה שתעמיד עצמה שלא תעשה לאביו ולאביה בכה"ג סבר תנא דיפר:

[שם] תניא שני נהנית לאבא וכו'. מפורש במתני':