נימוקי יוסף על נדרים כג:

רט לאשת חרש לאו בר משמע הוא. לפיכך אין הבעל החרש יכול להפר אבל איניש דעלמא דבר משמע הוא שמיעה לא מעכבא ביה (א) וכדר' שלהי מנחות [דף קג:] דקאמר התם אין מביאין ששים ואחד עשרונים בכלי אחד וקאמר טעמא משום דאין נבללין יפה ופריך והא תנן אם לא בלל כשר ומשני א"ר זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו והמפרשים ז"ל פסקו הכי דלא מעכבא שמיעה לאיניש שהוא בר שמיעה וה"ה לאב דמפר בלא שמיעה ועלה דהא בעי תלמודא למפשטא מהא דהאומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הפר לה יכול יהו מופרין ת"ל אישה יקימנו ואישה יפרנו דברי ר' יאשיה א"ל ר' (ב) נתן מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו והא שמיע ליה והקשו ז"ל ומאי קושיא דהא איהו ה"ק ליה שיפר לאחר ששמע וכיון ששלוחו כמותו שמיעתו דשליח כשמיעתו דבעל והויא לה הפרה דלבתר שמיעה וכתב הריטב"א ז"ל בתוס' תרצו בשם הקונטרס דאם איתא דשמיעה מעכבא הא ודאי אין שליח לשמיעה לדברי הכל ונכון הוא עכ"ל:

[דף עג.] איבעיא להו מהו שיפר לשתי נשיו בבת אחת וכו'. פירוש אותה דוקא יניא אותה:

שלבה גס. פעמים שחברתה טהורה והיא טמאה וכשתראה חברתה אומרת טהורה אני מגיס דעתה ולא תרצה להודות וימחק שם שנכתב בקדושה:

לא מן השם. לא מפני טעם זה אמרו דאין משקין שתי סוטות כאחת אלא משום שנאמר והשקה במפיק ה"א דהוה ליה כאילו כתב והשקה אותה ודרשינן אותה לבדה ונראה מן התוספתא דמכילתין בפ"ו דאם אמר לחמש נשיו מופר כולן מופרין אלמא מפר אדם לנשיו בבת אחת אבל הרמב"ן ז"ל כתב דבפ"ק דסוטה [דף ח.] מוכח דדרשינן אותה לבדה וכן בפ' טרף בקלפי [סוף דף מב:] וכיון דבגמרין נקטינן הכי אמרינן דמאי דתני בתוספתא משבשתא היא ולא מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא וכן דעת הרנב"ר וכתב ז"ל דכי היכי דאינו מפר לשתי נשיו בבת אחת הכי נמי אינו מקיים לשתיהן כאחת:

[שם ע"ב] מתני' הבוגרת ששהתה וכו'. פירוש מקשי' בגמ' בוגרת (ג) כל יום סגיא ותירץ תרתי קתני בוגרת וששהתה יב"ח וכו' דששהתה קאי לנערה שנתנו לה זמן משתבעה הבעל י"ב חדש לצורך תכשיטיה והגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו ולאלמנה נתנו זמן ל' יום כמו לבוגרת והיינו דתנן הכא הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר כלומר שיכול להפר הארוס לבד ואע"פ שלא נכנסה לחופה ובגמ' אמר (ד) רבי דטעמיה דרבי אליעזר דאמר יפר מטעם שבעלה חייב במזונותיה הוא כדרב פנחס דאמר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ורבנן נמי אית להו דרב פנחס דהא במסכת נדה [דף מו:] ובכמה דוכתי מייתי לה אלא דרבנן דפליגי עליה דר' אליעזר סברי שאע"פ שיש לו בה קדושין והוא זן אותה אינה נודרת על דעתו עד שתכנס לחופה ובאותה שעה נודרת על דעתו ואע"פ שאינו זנה והלכתא כוותייהו ועל דעת בעלה דאמרן לאו דוקא על דעת דמשום דנדר איניש על דעת חברו אינו יכול להתירו אלא פירושו על רצון בעלה שאם לא ירצה לא יהיה נדר וכן הדין נמי שמתנה בפי' ואומר הריני נודר אם חברי רוצה שאם לא ירצה לא יהיה נדר וכתב הרנב"ר ז"ל דמצי חבריה למשרי ליה ואינו צריך לשון מיוחד אלא כל היכא דאמר אי איפשי סגי אע"ג דבהפרה צריך שיפר לה בעל באותו לשון שקצבה לו תורה:

שומרת יבם. לפי שממתנת להנשא ליבם נקראת שומרת מלשון (בראשית ל״ז:י״א) ואביו שמר את הדבר ואם נדרה פליגי הני תנאי אם יכול היבם (אחד) להפר נדרה דר' אליעזר סבר דאפילו נפלה לפני שני יבמין דינה כארוסה ומיירי כגון שא' מן היבמין עשה בה מאמר ורבי יהושע סבר דדוקא כשנפלה לפני יבם א' אבל לא כשנפלה לפני שנים אלא א"כ הפרו לה שניהם ור' עקיבא סבר דאפילו לא נפלה אלא לפני יבם אחד אינו יכול להפר לפי שאינה זקוקה להיות אשתו אלא שהיא בלאו אם תנשא לשוק והכי קא פרישו בגמ' שאין היבמה גמורה לאישה כשם שהארוסה גמורה לאישה דאילו ארוסה בסקילה וזו אינה אלא בלאו והלכתא כר"ע דיבם אינו יכול להפר:

[דף עה.] מתני' האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן עד וכו'. פי' לא אמר כלום שאין (דבר) מקיים דבר שלא בא לעולם דאנן לא אשכחן הקמה אלא בנדרים שחלו כבר דחמירי אבל בנדרים דלא חלו עדיין דלא אלימי מאן לימא לן:

את שבא לכלל הקם. נדרים שחלו:

לא בא לכלל הקם. נדרים שלא חלו לא באו לכלל (ה) הקם כיון דהקישן הכתוב:

גמ' תניא האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור וכו' (לעיל דף עב:). פי' ת"ל אישה וכו' אישה אישה תרי זימני מיעוטא הוא דהוה מצי למימר אישה יקימנו ויפרנו אלא למעוטי אתא ולומר דוקא אישה ולא שליח ואפילו בנדרים שנדרה כבר נמי לפי זה לא מצי שליח להפר דטעמא דר' יאשיה בכלהו נדרים קאי והכי קיימא לן כר' יאשיה דבשל תורה הלך אחר המחמיר והא דאמר לשון עתיד נדרים שתדור משום ר' אליעזר נקט לה דאמר מצי מפר והכי משמע התם במס' נזירות דאמרינן התם א"ר יוחנן האומר לחברו לך וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו ואמר רבא עלה שאם היו קרובותיה של זו נשואות בשעת שליחות הרי הוא מותר בזו דליכא למיחש שמא קדש אחת מקרובותיה ואע"פ שהם עכשיו גרושות או אלמנות דמילתא דאיהו לא מצי עביד בשעת שליחות לא מצי משוי עלה שליח לכי חזיין ליה ואותבינן עלה מהא דאפוטרופוס דמצי משוי שליח לנדרים העתידים אע"ג דאיהו לא מצי מפר ומפרקינן דהא מתני' ר' אליעזר:

[[דף עו.] מתני' הפרת נדריה כל היום וכו'. פי' אותו יום ששמע אביה ובעלה:

להקל ולהחמיר. כלומר פעמים שזמנו מרובה פעמים שזמנו מועט:

נדרה בלילי שבת. ה"ה בתול והאי דנקט שבת מילתא אגב אורחיה קמ"ל דמפירין נדרים בשבת ואע"פ שאינן לצורך השבת וכדדייקינן בגמ':

מפר בליל שבת וביום השבת. היינו להקל:

עם חשכה. שנדרה בשבת סמוך לחשכה:

מפר עד וכו'. והיינו להחמיר וכיון דמפר בזמן מועט זה הא אי אפשר לומר דלצורך השבת דוקא הוא דמפר אלא אפילו שלא לצורך השבת הוא דמפר שאם עכשיו לא הפר שוב אינו יכול להפר כשיצטרך אליו:

[שם] תניא הפרת נדרים כל היום וכו'. פירוש מעת לעת לעולם יש לו כ"ד שעות משעת שמיעה:

אין הלכה כאותו הזוג. אלא יום שמוע ותו לא והכי קי"ל דהפרת נדרים כל היום כסתמא דמתני':

תנן מפירין נדרים בשבת וכו'. התם בפרק מי שהחשיך [קנז.]:

מפירין. בעל לאשתו:

נשאלין. לחכם:

לצורך השבת. לכבוד השבת. ומשום דבעי' ג' הדיוטות להתיר נדרים מה שאין כן בהפרה מחזי כדינא: