נימוקי יוסף על נדרים כג.

מיקלש קליש. ב"ה סברי שאין האחד חותך חצי הנדר לגמרי אלא מחליש כח כל האיסור בלבד וכיון שכח הבעל בכל הנדר והאב לא בטלו ביום שמעו איך יבטלנו לאחר יום שמעו וכתבו ז"ל דהלכתא כר' נתן ואליבא דב"ה והיכא דשמע ארוס לאחר זמן אע"ג דמיקלש קליש כיון שהאב הפר חלקו דקלשיה הבעל גומר בטולו ביום שמעו דרחמנא ביום שמוע דנפשיה קאמר ולא ביום שמוע דחבריה ודוקא כשמת הבעל הוא דאמרי ב"ה שאינו יכול האב להפר אבל אי איתיה מפר:

[[דף עא.] מתני' נדרה והיא ארוסה ונתגרשה בו ביום וכו'. פירוש אביה ובעלה האחרון וכו' דכל היכא דבשעת הפרה היא ארוסה לא אמרינן מת הבעל נתרוקנה רשות לאב ונתארסה דקאמרינן דיעבד דוקא הוא דאילו לכתחלה אסור לה להתארס (יבמות דף מא.) עד ג' חדשים לראשון אבל אם עברה ונתארסה לא מפקינן לה כדאיתא התם ביבמות [דף לו:]:

שלא יצתה וכו'. שלא נשאת בינתים דכיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה ואינו מפר כלום:

[שם] פיסקא תניא נערה המאורסה אביה ובעלה מפירים וכו'. פירוש בו ביום אע"ג דבעל לא שמע בעינן ביום שמעו כאילו שמע דכיון דנתרוקנה רשותו לאב ולא הפר בו ביום קיימיה לנדריה:

אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה. אותו נדר שכבר הפר לה אביה שנדרה בפני ארוס ראשון דאילו לא נתארסה הפרת אביה סגיא לה דנתרוקנה לו רשות הבעל וחוזר האב ומפר חלקו של בעל דאע"ג דהפר לה כשמת מתבטלת ההיא הפרה וחוזר האב ומפר חלק הבעל עם חלק עצמו ואע"ג דנתארסה לאחר ארוס אחרון לא עביד בהא מידי:

הן הן דברי ב"ש. דסבירא להו דאפי' בנדרים (א) שנדחו לארוס ראשון כלומר ששמען אמרינן נתרוקנה רשות לאב אבל ב"ה אומרים אין יכול להפר בלא סיוע ארוס אחרון וטעמיה דב"ש דאפילו בנדרים שנראו לארוס ראשון נתרוקנה רשות לאב ולא לארוס אחרון משום דמיגז גייז וכבר הפר חלקו לגמרי ולא הניח לארוס אחרון כלום ומיהו לאב שיש לו להפר עדיין חלקו נתרוקנה רשותו דהא בטלה הפרתו ואע"פ שנתארסה לאחר יכול האב להפר חלק של עצמו וחוזר ומפר חלק של בעל. ב"ה סברי דמיקלש קליש ולא נתבטל הנדר כלל שאין שום חלק ממנו מותר ויש שם ארוס אין האב מפר אלא בשותפות וכשם שנתרוקנה רשות לאב כך נתרוקנה לארוס אחרון הלכך שניהם מפירין כאחד הכל:

[שם ע"ב] איבעיא להו גרושין כשתיקה דמיין או כהקמה וכו'. פירוש למאי נפקא מינה דהא כיון שגרשה אפילו הוו כשתיקה לא מצי מפר לה. ולא איפשיטא ולחומרא הילכך לא מצי מפר לה כן פסקו הרמב"ם והרמב"ן ז"ל:

ובעי תו בגמ' האומר קיים (ב) כי היום אי הוי כאילו אמר ומופר ליכי למחר ואם אמר מופר ליכי למחר מהו מי אמרי' הא קיימיה לנדריה היום או אם אמר קיים ליכי שעה אי הוי כאילו אמר ומופר ליכי לאחר שעה או אפילו אמר לה מופר ליכי לאחר שעה בפירוש מהו ומספקינן לומר דכיון שקיימו קיימו ולא מהני תו הפרה מהא דתניא הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אין יכול להפר ולא אמרינן לשעה קיימה לאחר שעה ליפר לה ואע"ג דדחינן לה דטעמא דהכא משום דקא סבר כל ואני כמ"ד ליכי לעולם דמי מכל מקום כיון דלא איפשיטא אזלי' לחומרא:

א"ר יוחנן נשאלין על ההקם וכו'. לעיל (דף סט.) פירשתי אם קיים הנדר יכול לישאל בו ביום לחכם שיתיר לו ויוכל לחזור ולהפר בו ביום אבל אם עבר היום פשיטא דלא מצי מפר דלא גרע משתיקה:

ונשאל על הקמה ראשונה. מי אמרינן כיון דבעידנא דאפיק הקמה שניה מפומיה לא חיילא תו לא חיילא או דילמא השתא כיון דאיתשיל משכחת הקמה בתרא רווחא וחיילא:

אם נשאל וכו'. לעיל פרק ואלו מותרין [דף יח.] אמר רבא אמתניתין דשבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ה"נ כי מיתשיל אהקמה קמייתא שניה חלה עליו:

[דף עב:] מתני' דרך תלמידי חכמים עד שלא וכו'. פירוש בתו נערה המאורסה:

הרי הן מופרין. שהרי משתנשא אין לאביה רשות בה וכן הבעל לפי שאין הבעל מפר בקודמין וקמ"ל תנא דשתי הפרות אלו מצטרפות ומותר:

[שם] גמ' בעי רמי בר חמא בעל מהו שיפר וכו'. פי' בלא שמיעה כגון שאמר כל נדר שנדרה אשתי יהא מופר וה"ה לארוס: