נימוקי יוסף על נדרים כב:

אביה ובעלה וכו'. בגמ' [דף סז.] מפיק לה מדכתיב הניא אביה וסמיך ליה אם היו תהיה לאיש והויה קדושין משמע:

ואין צ"ל אם קיים אחד מהם. דאמר לה קיים ליכי דתו לא מצי מפר אידך ובגמרא פריך למה ליה למיתני:

[שם] גמ' היינו רישא אביה ובעלה מפירין נדריה וכו'. פי' או אביה או בעלה:

קמ"ל דלא סגי הפרה דחד בלא אידך:

וחזר המקיים ונשאל וכו'. בו ביום נשאל על הקמתו בפני חכם שיתיר לו ההקם דקי"ל [דף סט.] נשאלין על ההקם:

הא עקריה. הרי עקר הקמתו על ידי השאלה וכשיחזור ויפר חלקו יהא מותר הנדר שהרי חברו כבר הפר לה קודם לכן:

קמ"ל דעד דמפירין שניהם בבת אחת. כלומר שלא תהא הקמה בין הפרתו של זה להפרתו של מקיים דאם היתה הקמה בינתים הפרה הראשונה אינה כלום וצריך שיפר גם הראשון עם זה שמפר עכשיו משום דהפרת הראשון פרחה לה מיד שהקים האחר וכאילו אינה דמי הלכך צריך שיחזור להפר גם הראשון עם זה השני והכל ביום שמוע וכה"ג גם כי הפר האחד בבקר וחברו בערב מופר כיון שהוא ביום שמוע ולא הפסיק הקמה ביניהם ושניהם בבת אחת לאו דוקא:

[שם] פיסקא אביה ובעלה מפירין נדריה מנא לן אמר רבא וכו'. פירוש ונערה המאורסה דאביה וכו'. ואם היו תהיה אי משום דהויה קדושין משמע אי משום דכיון דלנשואה איכא קרא אחרינא דהיינו אם בית אישה נדרה כדמפרש לקמיה על כרחין קאי בארוסה דתרי קראי בנשואה למה לי וכיון דבארוסה מתוקם ע"כ אית לן למימר דוי"ו דואם היו תהיה מוסיף על ענין ראשון דלעיל מיניה כתיב וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה לומר שאביה ובעלה מפירין נדריה דאי לא אמרינן וי"ו מוסיף על ענין ראשון וארוס לחודיה מפר קרא דנשואה למה לי השתא בארוסין מפר לחודיה בנשואין מיבעיא:

דבי רבי ישמעאל וכו'. דמשמע ליה דבנערה המאורסה איירי מדכתיב בההוא קרא בנעוריה בית אביה ומדסמך אב לבתו בהדי איש לאשתו משמע דאב ובעל מפירין נדריה:

כאידך דרבה. דאמר לקמן [דף ע.] מקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה ראשונה וכדמפרש לקמן:

דברים שבינו לבינה. דנדרי עינוי נפש בהדיא כתיבי כל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש ובין איש לאשתו אצטריך לדברים שבינו לבינה ולקמן באידך פרקין מפרש מאי נינהו וכי היכי דבעל אינו מפר בנדרי אשתו אלא נדרים שיש בהם עינוי נפש ודברים שבינו לבינה הכי נמי אב אינו מפר בנדרי בתו אלא אלו בלבד והכי איתא בספרי אין לי אלא בעל שאין מפר אלא נדרים שיש בהם עינוי נפש ודברים שבינו לבינה האב מניין הרי אתה וכו' לא זכיתי לדון ת"ל אלה החקים וכו' בין איש לאשתו בין אב לבתו על כרחך אתה מקיש את האב לבעל מה הבעל אינו מפר אלא וכו' אף האב נמי וגרסינן נמי בירושלמי [ריש פרק יא] כל נדר וכל שבועת אסר וכו' אין לי אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש דברים שבינו לבינה מנין בין איש לאשתו עד כדון בעל. באב מניין מה הבעל אינו מפר אלא וכו' אף האב אינו מפר אלא וכו' וזה שלא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שהאב מפר כל נדרי בתו:

[דף ע.] מתני' מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל וכו'. פי' לא נתרוקנה שאין הבעל יכול להפר:

שהבעל מפר בבגר. בגמ' מפרש:

גמ' לא נתרוקנה. מאי טעמא דאמר רבא בנעוריה בית אביה וכו'. פי' בנעוריה בית אביה משמע אע"ג דליתיה לאב אכתי איתא בית אביה ואם היו תהיה שתי הויות במשמע ולעיל מיניה כתיב הפרת האב מקיש קודם הויה ראשונה שהיא קודם ארוסין שהזמן הוא לגמרי ברשות האב אף הזמן דאחר ארוסין שהוא זמן שבין ארוס לארוס דהיינו קודם הויה שניה יהיה נמי לגמרי ברשות האב ואב מפר לחודיה:

בנדרים שלא נראו לארוס. שלא הספיק הארוס לשמעם דומיא דקודם הויה ראשונה שלא נראו כיון שלא היה לה עדיין ארוס אבל בנדרים שנראו לארוס ששמע אותם קודם שמת אין האב יורש זכותו אלא צריכין היתר חכם:

מבנעוריה בית אביה נפקא. שהרי היא ממש כקודם הויה ראשונה כיון שלא יצאת עדיין מרשות האב וגם הארוס לא שמעם ובודאי כי איצטריך קרא דואם היו לאשמעינן דאפילו נראו לארוס נתרוקנה רשות לאב:

[שם ע"ב] פיסקא בזה יפה כחו וכו'. שהבעל מפר בבגר וכגון שקדשה כשהיא בוגרת אבל קדשה כשהיא נערה ובגרה לא. פי' כשקדשה כשהיא בוגרת כיון שאין עליה רשות אב דבנעוריה אמר רחמנא והארוס חייב במזונותיה כדאיתא פרק אע"פ [דף נג: ע"ש] הילכך יפר אבל כשקדשה כשהיא נערה ובגרה אין סברא שהבגרות עם שמוציאה מרשות אב שיוריש אותו זכות לארוס שהרי מיתה נמי מוציאה מרשות אב ואפילו הכי לא נתרוקנה אותו זכות לארוס וכדאמרן בנערה המאורסה והכי נמי לא שנא:

תניא לעיל (דף סח.) אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב וכו'. פי' או ששמע ושתק ומת בו ביום (כלומר) פשע בהפרה. אבל אם שמע וקיים. פי' בו ביום ששמע שאמר לה קיים ליכי ושתק ביום שמוע שהוא זמן הפרה ומת ביום שלאחריו וכו' דכיון שקיים לה הבעל את נדרה אין ביד האב להפר מעתה זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה וכו' לכאורה קשיא לשון הך גירסא שכיון שכבר הפר האב קודם שמת מה ענין לומר טעמא דלא נתרוקנה רשות לבעל והלא הרשות שהיה לו לאב עליה כבר נעשה בחייו שהרי הפר לה ויותר היה לומר טעמא דאין הבעל מפר אלא בשותפות שאע"פ שלא נשאר לפני הבעל אלא חלקו אינו יכול להפר אפילו חלקו אלא בשותפות אלא שנוכל לישב ולומר דלפי שאין כח לבעל להפר אפילו חלקו אלא בהדי אב אשתכח דאיכא רשותא לאב על חלקו של בעל ואמר דלא מיבעיא אם לא הפר האב כלל כשמת שאין הבעל יכול להפר חלקו דאפילו רשותא ההוא דאית ליה לאב בחלקו של בעל לא נתרוקנה לו לבעל ולרבותא נקט הכי וכן קשיא הך בבא דמת הבעל נתרוקנה וכו' דלכאורה לא שייך למימר נתרוקנה רשותו לאב אלא כשלא הפר הבעל אבל זו שכבר הפר לה הבעל רשותו כבר נעשה בחייו ולא נשאר לפני האב כי אם רשות עצמו בלבד ובהא ודאי לב"ה דאמרי בעל מיקלש קליש כלומר שע"י הפרתו מחליש כח איסור כל הנדר אבל לא נסתלק כל האיסור משלם אפילו מחציו של נדר עד שיבא האב לא קשיא דמכיון שהאב לא הפר בחיי הבעל הפרת הבעל אזלא להו כאילו לא נעשית דמי וצריך הכל להפר ושפיר שייך למימר נתרוקנה רשות אותה הפרה לאב ומיהו לב"ש דאמרי מיגז גייז כלומר דכשהפר בעל חצי הנדר לגמרי חתכו ואין צריך סיוע אחר בחצי זה א"כ קשיא דמה נשאר לבעל על נדר זה הואיל והפר בחייו כדי שיירשנו עכשיו האב וי"ל דלב"ש נמי כיון דאב לא מצי מפר אפילו חלקו אלא בשותפותיה דבעל א"כ ההוא רשותא דאית ליה לבעל על חלקו של אב האב יורש אותו דיפה כח האב מכח הבעל ואין הכי נמי דהוה מצי למינקט שמע בעלה ולא הפר לה ולומר דאפילו רשותו של בעל בכל חלקו נתרוקנה לו לאב אלא דהוה פשיטא מלתא דכיון דנתרוקנה רשותו לאב הרי הוא כאילו הבעל כאן ומפר בשותפותיה אבל בשכבר הפר חלקו ואין לו עליה רשות שיירש הוה אמינא דלא מצי אב להפר שהרי אינו מפר אלא בשותפות קמ"ל דאפילו בהא איכא למימר נתרוקנה וכדאמרן ומיהו בשלא נתארסה לאחר איירינן דאילו נתארסה לקמן מפורש וכן בבבא שלישית קשה דגרסינן שמע בעלה והפר לה וכו' שאין הבעל מפר אלא בשותפות לפי שכיון שהבעל הפר לה כבר וחלק האב הוא שלא הופר היה לו לומר זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל ואין ספק שעיקר הגירסא היא שמע בעלה ולא הפר לה וכן העידו מן המפרשים ז"ל שכן הגירסא בספר ספרדי ישן ולפיכך אמר שאין הבעל יכול להפר כיון שמת שותפו שאין הבעל מפר אלא בשותפות דאב:

ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת. כל הנך בבי דאמרי ולא הספיק לשמוע עד שמת ה"ה אם הספיק לשמוע ולא הספיק להפר עד שמת הואיל ומת ביום שמוע אלא לא נקט הכי משום דלא שכיח כולי האי דמסתמא כשדעתו להפר מיד ששומע מפר אבל שלא לשמוע קודם שמת מצוי הוא כגון שלא היה בעיר:

במאי קא מיפלגי. והא ליכא מאן דפליג דמת הבעל נתרוקנה רשות לאב:

מיגז גייז. כלומר דוקא בשהפר האב ביום שמעו ועכשיו לאחר שמיעתו מת הבעל פליגי דב"ש סברי דחוזר האב ומפר חלקו של בעל משום דשנים המפירין כל אחד חותך ומבטל חצי הנדר נמצא שהאב חתך חלקו שהוא הנדר ביום שמעו ואחר זמן כשמת הבעל קודם שמיעה נתרוקנה לו זכותו של בעל והרי מפר אותו: