נימוקי יוסף על נדרים יח:

[דף נו.] מתני' הנודר מן הבית מותר בעלייה. פירוש דלר"מ עלייה ליתא בכלל בית ורבנן סבירא להו דעלייה בכלל בית:

מותר בבית. אפילו לרבנן אתיא דנהי דעלייה בכלל בית מיהו בית אינו בכלל עלייה:

גמ' כמאן אזלא הא דאמר רב הונא בר חייא וכו'. פי' מראהו עלייה המוכר אומר לו אם ירצה זאת מכרתי לך אע"ג דגריעא:

לימא ר' מאיר היא. דאמר דעלייה אינה בכלל בית ודוקא משום דאמר בית בביתי הוא דמראהו עליה הא אי אמר ליה בית סתם לא הוי עלייה בכלל דלרבנן אע"ג דלא אמר בית בביתי אלא בית אני מוכר לך מראהו עלייה דהא לדידהו עלייה בכלל בית:

מעולה שבנכסיו. לעולם אימא לך דעלייה בכלל בית דרבנן דהא דאיצטריך למימר בית בביתי היינו לענין שיכול לכוף את המוכר לברור לו המעולה שבבתיו דהכי משמע לישנא דבית בביתי המשובח ואילו לא אמר אלא בית סתם הוה יהיב ליה עלייה שהיא גרועה ומיהא בשלהי מס' מנחות [דף קח:] דהתם עיקרא דהך סוגיא לא מסיק הכי אלא מקשה עלה דהא דאמרינן מאי עלייה מעולה וכו'. מיתיבי בית בביתי אני מוכר לך נפל מראהו נפול עבד בעבדי אני מוכר לך מת מראהו מת. ומשני שאני לוקח דיד בעל השטר על התחתונה. ואמרינן השתא דאתית להכי עלייה נמי דגריעא קאמר דיד בעל השטר על התחתונה שמעינן דמסקנא דהתם עלייה ממש דגריעא היא ונמצא דלפום דיוקא דהכא לא אצטריך לרב הונא בית בביתי אלא לר"מ משמע דהויא הלכתא כר"מ ושהנודר מן הבית מותר בעלייה דלר"מ עלייה ליתא בכלל בית אלא שהסכימו המפרשים האחרונים ז"ל עם הרמב"ן ז"ל דלעולם הא דרב הונא לרבנן אזלא ובית בביתי דנקט לרבותא הוא לומר דאע"ג דהאי לישנא לענין הקדש משמע המעולה שבנכסיו כדאמרינן [שם במנחות] שור בשורי הקדש הגדול הקדש אפ"ה גבי לוקח מראהו עלייה דגריעא דיד בעל השטר על התחתונה וכ"ש אם לא אמר אלא בית סתם דמראהו (א) דקי"ל כרבנן דרבים נינהו ועלייה בכלל בית וכן פסק הרמב"ם ז"ל. עלה בידינו שהנודר מן הבית אסור אף בעלייה כרבנן מיהו היכא דאיכא בית שאין בה ד' אמות מותר הוא ליכנס בה שאינו נקרא בית וכדאמרינן בפ"ק דסוכה [דף ג.] לענין מעקה ומזוזה ושאר דברים. ובירושלמי דמס' מעשרות [פרק ג' הל"ג] הביאוה ואמרו שם שכן הדין לענין נודר שהוא מותר בו. ושמעינן משמעתין דמאן דמקנה לחבריה שיעורא בארעיה אע"ג דלא סיים קנה דהא בית בביתי ועבד בעבדי קנה לוקח מכי אקני ליה בכסף ובשטר ובחליפין וכי נפל או מת מראהו נפול או מת אלמא זבינייהו זביני וכן תנן בב"ב [דף קז:] גבי חצי שדי אני מוכר לך משמע וכו' עוד מדאמרינן התם [סג.] תנו חלק לפלוני בנכסי וכו' ובפרק בתרא דכתובות [דף קט:] ההוא דאמר להו דקלא לברת וכו' אע"ג שאין כן דעת הרב יוסף הלוי בן מיגש ז"ל דאמר כל שלא סיים לא קנה כבר דחו המפרשים ז"ל ראיותיו והחזקה שבראיותיו הא דאמרי אקנינהו ניהליה אגב אסיפא דביתיה משמע דאי לאו משום דסיים לו ד' אמות בפירוש לא קנה והקשו לו ז"ל מהא דחצי שדה שכתב הרב ז"ל כיון דסגי כיון דסיים לו השדה אע"ג דלא סיים החצי דא"כ מ"ש דאע"ג דסיים לו בית הוא צריך לסיומינהו לד' אמות כדאמרן אגב אסיפא דביתיה אלא ודאי אגב אסיפא לאו דוקא:

[שם ע"ב] מתני' הנודר מן העיר וכו'. פירוש לתחומה תוך אלפים אמה הסמוכים לעיר שהם תחום שבת:

בעיבורה. תוך שבעים אמה ושירים סמוך לעיר הוא נדון מן העיר ומשם ואילך מודדין אלפים אמה דתחום שבת:

האיגוף. מסתימת הדלת לפנים מלשון יגיפו הדלתות בספר עזרא (נחמיה ז) אבל מהגפת הדלת ולחוץ מותר לעמוד אע"פ שהוא תחת המשקוף ובגמרא מקשינן מקרא דכתיב ויצא הכהן אל פתח הבית ואמרינן אי אל פתח הבית יכול יעמוד (אע"פ שהוא) תחת המשקוף ויסגיר ת"ל מן הבית עד שיצא מן הבית כולו ומשני דהתם שאני דכתיב מן הבית דכיון דכתב רחמנא מן הבית יתירא לרבויי יציאה אחרת אתא והיינו שיצא מכל מה שתחת המשקוף אבל אי לא כתיב אלא פתח הבית הוה שרי ליה לעמוד תחת המשקוף ומסגיר וכתב הרנב"ר ז"ל מכאן לאותן שנשבעין לעמוד באושטאגי"ש בבית אחד דמן האגף ולפנים מותרין מן האגף ולחוץ אסורין:

[דף נז] מתני' קונם פירות אלו וכו'. פירוש מדקאמר אלו שוינהו אנפשיה כהקדש וה"ה כל שמסיים פירות ידועין שלא אסר עליו כל המין כגון פירותיו של פלוני או של מקום פלוני וכיוצא בזה דכיון שעדיין הוא מותר בשאר המין מאי דאסר עליה שוייה עליה כהקדש לומר שלא יהנה ממנו וכן פירשו ז"ל בשם הרשב"א ז"ל שפירש כן בשם החסיד הרב יונה ז"ל (לשם) הלכך לאו לאכילה בלבד אסרן אלא אפילו בהנאה ואסור להחליפן מן התורה ואם בדיעבד החליפן הוא או אחרים מדעתו אסורין מדרבנן שלא מדעתו מותרין והא דקאמר לפי וע"פ לרבותא נקט דלא תימא שלא אסרן אלא לפיו קמ"ל מאי לפי דקאמר לעצמי:

ואסור בגדוליהן. אפי' במה שנטעו אחרים ואפי' בדבר שזרעו כלה והיינו דפסיק ותני אסור בגדוליהן ולא מפליג כמדפליג בסיפא: