נימוקי יוסף על נדרים יח.

[שם] גמ' אמר ר' יוחנן הכל מודים וכו'. וא"ת דהא ממתניתין שמעינן לה וי"ל דאצטריך דלא נימא דר' מאיר משוה תבואה לדגן והא דאמר במתניתין גבי תבואה דאינו אסור וכו' לדבריהם דרבנן הוא דקאמר הכי לדבריכם נהי דבתבואה אינו אסור וכו' אודו לי (א) הרבנן כל דמדגן משמע קמ"ל הכל מודים דאפילו ר"מ מודה בתבואה:

פקיד. צוה בשעת מיתה:

מן עללתא וכו'. מעללתא דמקום פלוני וליפות כחו דמקבל מתנה שלא ידחוהו אצל שאר נכסים הוא דקאמר הכי מיהו ריעותא נמי איכא דאם שטפם נהר לא היה גובה משאר נכסים דמשום הכי דייקינן במשמעות הלשון וכן כתב ר"ח ז"ל בפרק התקבל [דף סו.] גבי מחמרא ליפות את כחו:

היכי מיקריא. אם נדון אותה בלשון תבואה דמתרגם עללתא ולא יגבה אלא מחמשת המינין או נדון עללתא מלשון אכילת פירות כמו שקורין בלע"ז אישפלי"ט והיה רבא מסופק אם יש בזה שכר בתים (ב) ופירות אי הוה חשיב קרנא או פירא בלשון בני אדם:

ולא איפשט בעיין וכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע. ולא גבי מקבל מתנה שהוא התובע משכר בתים וספינות דדילמא לאו בכלל עללתא הם. ולענין נדרים אם נדר מעללתא אסור בכל דבר שאפשר להשמיע בל' עללתא הן תבואה הן שאר נכסים שאדם מביא בבית ממאי דעייל בביתא:

[שם ע"ב] תניא הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה עד תשרי בין של אילן בין של פירות הארץ. וכתב הרנב"ר ז"ל מיהו דוקא כשלא אסרן עליו אלא זמן שהוא יכול לעמוד בו אבל לעולם לא הוי נדרא כלל שא"א לו לקיימו:

ומותר בגדיים. וה"ה בכל בעלי חיים:

אסור בכל פירות הארץ. בין דאדמה בין דאילן:

ומותר בכמהין ופטריות. דמאוירא קא רבו כדאי' בגמ' ומפני שאין יניקתן מן הארץ מברך עליהן שהכל:

גידולי קרקע וכו'. דכמהין ופטריות על יסוד הקרקע קא גדלי:

הנודר מן התבלין אסור בחיין ומותר במבושלין. ואם אמר הרי הן על פי הרי הן עלי אסור בהם בין חיין בין מבושלין ונקטינן התם דבמקום שאוכלין פת של כל דבר כגון של אורז ודוחן ומיני קטניות אין קרוי פת סתם אלא מה' המינין ובמקום שאין אוכלין פת אלא מה' המינין אין קרוי פת סתם אלא של חטין ושל שעורין דבהני רגילי אינשי:

תנן בפרק בכל מערבין [דף ל.] הנודר מן המזון מותר במים ובמלח והוינן בה מים ומלח הוא דלא איקרו מזון הא כל מילי איקרו מזון לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינין בלבד אמר רב הונא באומר כל הזן עלי דכה"ג אסור בכל דבר חוץ ממים ומלח אבל הנודר מהמזון אינו אסור אלא מה' המינין:

[שם] מתני' הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר פשתן עולה עלי מותר להתכסות באניצי פשתן וכו' ר' יהודה אומר הכל וכו'. פי' י"מ שמותר בבגדים קשין (אלא) שאין בכלל כסות אלא מלבושין שדרך בני אדם ללבשן לאפוקי הני בגדים גסים. יריעה היא יריעת עזים של שוכני אהלים. חמילה בגדים שמשימים הסבלים על כתפיהם שלא יזוקם המשא. ואחרים פירשו לחומרא דהא דאמרינן מותר בשק ובאחריני להוליכן על כתפיהן הוא דקאמר דאין דרך בני אדם להוליכן כך בתורת מלבוש אבל ודאי אם עשה בגדים מאלו המינין הגסין אסור דכסות מיקרי ולזה שומעין שהוא להחמיר:

קונם צמר וכו'. אע"ג שלא הזכיר בגד מ"מ לא נתכוון אלא לבגד ארוג ומשום הכי מותר לכסות בגיזי צמר או באניצי פשתן ומותר לכסות רבותא קאמר אפילו לכסות וכ"ש לטעון על כתפו ואם אמר בגד צמר מותר לטעון ואסור ללבוש:

הכל לפי הנודר. דזמנין דגיזי צמר אסורין לטעון ומותר לכסות ולא פליג ר' יהודה את"ק אלא לאוסופי קא אתי וה"ק ודאי מן הסתם לבגד איכוין כדקאמרת אבל אם היה טעון והזיע מכובד המשא ומחום הצמר והפשתן והיה ריחו קשה עליו כלומר או שהיה ריחו קשה וכו' שהצמר והפשתים ריחן קשה:

ואסור להפשיל. שלא נדר אלא שלא לטעון אף על פי שכשמפשילו לאחוריו אין ריחו וחומו קרוב אליו כ"כ:

[שם] גמ' תניא הנודר מן הכסות וכו'. פי' בפונדא אזור חלול. בפסיקיא חגור רחב וחוטים תלויין בראשו וקושרים בהן ובלע"ז בלשוננו פישיאה:

אנפליא כמין מנעל של בגד וכן מכנסים וכובע כל הני מיקרו כסות:

כתונתא דצלא. כתנת של עור שלובשין העבדנין בשעת מלאכתן:

בסגוס עבה. הוא בגד של צמר שלובשין אותו הישמעאלים וקורין אותו אלברנוס ויוצאין בבגדים אלו בשבת ולא אמרינן משא הוא ואע"ג דאמרינן במתני' דלא מיקרו כסות. כסות ודאי לא מיקרו מיהו דרך הוא לצאת בהם בשעת הגשמים:

בהוה. שדרך הרועים לצאת בהם וכיון דלחד הוו תכשיט לכ"ע הוו תכשיט ומיהו לענין נודר לא הוי בכלל כסות:

[שם] פיסקא רבי יהודה אומר וכו' תניא כיצד אמר ר' יהודה הכל לפי הנודר וכו'. פי' והיצר שהיה צר על גופו המלבוש והא דנקט צמר לאו דוקא דה"ה פשתן אלא חדא מינייהו נקט:

ומותר לטעון. דכיון דעל ידי שהיצר נדר לא נדר אלא מן הלבישה:

טעון פשתן. חבילות של פשתן על כתפו:

מותר ללבוש. דכיון דע"י שמשא הפשתן מכביד עליו נדר לא נדר אלא לטעון ולא ללבוש וכבר כתבנו במשנתנו דרבי יהודה לאו לאיפלוגי את"ק קא אתי הילכך הלכתא כותיה ועוד דסתם לן תנא כרבי יהודה בהרבה משניות דלקמן [דף סג:] גבי היו מסרבין בו לשאת בת אחותו וכו' וכן גבי היה מסרב בחברו שיאכל אצלו וכדאיתא בירושלמי דהני רבי יהודה נינהו דאמר הכל לפי הנודר: