נימוקי יוסף על נדרים יג.

[דף מא:] פיסקא ומרפאהו רפואת נפשות וכו'. רפואת נפשות גופו רפואת ממין בהמתו אמר רב (א) טוביה אמר רב אבל אומר לו שם פלוני רע לה סם פלוני יפה לה. פירוש גופו דמותר לרפאותו בידיו ממש ולא סגי כשיאמר לו סם פלוני רע לו וסם פלוני יפה לו כי אולי יתרפא יותר על ידו ומשמע מן הירושלמי דאפילו יש לו אחר שירפאנו מותר הוא לרפאותו רפואת גופו שלא מכל אדם אדם זוכה להתרפאות. ומיהו כיון שנכסי רופא אסורין על החולה צריך שיהיה הסם של חולה [אף] דמשום מצוה הותר למיתן ליה מיד ליד משלו כדאמרי' [דף מח.] גבי המודר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל כיון שאין שם סכנה ופקוח נפש ועוד דאפילו איכא כיון דאפשר בהיתרא אמאי ספי ליה באיסורא אבל היכא דאיכא פקוח נפש ואי אפשר לו ע"י אחר מותר לרפאותו בידו בהם שלו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש וכשם שמתרפא באיסורי הנאה חוץ מעבודת כוכבים והיינו דוקא כשהרופא אסר נכסיו לחולה אבל היכא שהחולה אסר נכסי הרופא עליו אפילו בלא פקוח נפש וסכנה מותר להרפא בסם של רופא דמחיותיה לא אדריה מסתמא וכדאמרן לעיל:

רפואת ממון בהמתו. שאסור לו לרפאות בהמתו ואפי' בחנם ולאו משום דליכא מצוה דהשבת אבידה היא בודאי אלא משום דמסתמא בהמתו אפשר לו שיאמר סם פלוני יפה לה וא"כ השתא לאו השבת אבידה הוא כל היכא דאפשר בהכי ומיהו היכא דלא אפשר בהכי כגון שאחזה דם וכיוצא בחולי זה שא"א לשהות מרפא אותה בעצמו ואינו חושש דאין לך השבת אבדה גדולה מזו ואיהו מצוה דגופיה עביד ואידך כי מיתהני ממילא הוא דמיתהני ודוקא בהימני מודר דמדין השבת אבדה אין לו להוציא משלו כלום ושלך קודם לאבדת כל אדם:

תניא לא ירחץ עמו באמבטי וכו' גדולה בימות הגשמים. פי' אף בימות הגשמים וכ"ש בימות החמה. דליכא הנאה בתרי דניימי בהדי הדדי. ור"י פליג בתרוייהו אדר' מאיר דגזר באמבטי גדולה אטו קטנה ובמטה גדולה אטו קטנה בימות הגשמים ור' יהודה לא גזר גדולה אטו קטנה ולא גזרינן ימות החמה אטו ימות הגשמים במטה קטנה (ב) ומאי משמע דרבי יהודה דאמר במתני' בימות החמה אבל לא בימות הגשמים פרושי קא מפרש מאי דקתני ברישא וישן עמו במטה וכולה מתניתין כר' יהודה אתי דאי לא תימא הכי הא דקתני סתמא וישן עמו במטה מני לא ר"מ ולא רבי יהודה אלא ע"כ כדאמרן והלכתא כרבי יהודה:

פיסקא לא יעשה (ג) באומן דברי ר"מ וכו' בקרוב לא פליגין דאסור כי פליגין ברחוק וכו'. פי' אומן דרך עובדי אדמה לחפור שורות שורות כל אחד בורר שורה לעצמו והוא הנקרא אומן בלשון משנה ודוגמתו בב"מ בהשוכר את הפועלים [דף צא:] מאומן לאומן וקמ"ל הכא שלא יחפור המודר בקרוב לשורתו של מדיר לפי שהוא נהנה בכך דהאיך קא מרפי ליה לארעא קמיה וקי"ל כרבנן דלא גזרינן רחוק אטו קרוב הלכך יכולין לעשות מלאכה ביחד בין בשכירות בין בקבלנות כל זמן שאין אחד מהם עושה במלאכה אלא חלקו הראוי לו בלבד:

ואסורים להשתתף בסחורה ואפילו מחצה במחצה שא"א לו בלא הנאה שהריוח מתרבה ברבוי העסק כדמוכח פרק המקבל [ריש דף קה.]:

מתני' המודר הנאה מחברו לפני שביעית לא ירד וכו'. פירוש לא ירד לתוך שדהו של מדיר דמודר אסור אפילו בדריסת הרגל כדתנן לעיל [דף לב:]:

ואינו אוכל מן הנוטות. מן הפירות הנוטות על הדרך סמוך לשדה:

ובשביעית לא ירד לתוך שדהו. ואם בשביעית נדר לא ילך ובגמ' מפרש לה: