נימוקי יוסף על מועד קטן ט:

הכבד ושב בביתך. פי' חוס על כבודך ושב בביתך. וי"מ לשון כבידות תאמר שראשך כבד עליך:

מנדין אותו. בפירוש ואין נושאין פניו:

דלא שמתי ליה. לפי שהשמתא חמורה מאד:

מימנו. היו נמנין ונסמכין ומתקבצין אנגידא להלקות לתלמיד שסרח ולא לשמתו לפי שהיא חמורה כדמפרש:

שדי שמתא אגנובתיה. פי' אזנבו שתחול בו השמתא ותכיר מקום הלקותא:

מסאני. תרגום מנעלים:

מאי שפורי. מ"ט משמתינן בשופר שנפרעין לשון שופר נוטה ללשון פרעות:

מאי תברי. למה אנו עושים שברים לשמתא ולא תקיעות:

תברי. ששובר בתים רמים ומפילן לארץ דתניא רשב"ג אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני. כתב הרמב"ם ז"ל על כ"ד דברים מנדין את האדם בין איש ובין אשה ואלו הן א' המבזה את החכם ואף כשמת. ב' המבזה שליח ב"ד. ג' הקורא לחבירו עבד. ד' המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים ואין צ"ל בדברי תורה. ה' מי ששלחו לו ב"ד וקבעו לו זמן ולא בא. ו' מי שלא קבל עליו את הדין מנדין אותו עד שיתן. ז' מי שיש ברשותו דבר המזיק כגון כלב רע או סולם רעוע מנדין אותו עד שיסיר הנזק. ח' המוכר קרקע שלו לעכו"ם מנדין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מן העכו"ם לישראל חברו בעל המצר. ט' המעיד על ישראל בערכאות של עכו"ם והוציאו ממנו בעדותו ממון שלא כדין ישראל מנדין אותו עד שישלם. י' טבח כהן שאינו מפריש המתנות ונותנן לכהן אחר מנדין אותו עד שיתן. י"א המחלל יו"ט שני של גליות אע"פ שהוא מנהג. י"ב העושה מלאכה בערב פסח אחר חצות. י"ג המזכיר שם שמים לבטלה או לשבועה בדברי הבאי. י"ד המביא את הרבים לחלול השם. ט"ו המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ. ט"ז המחשב שנים וקובע חדשים בחו"ל. י"ז המכשיל את העור כגון מכה בנו הגדול. י"ח המעכב את חבירו מלעשות מצוה. י"ט טבח שיצאה טרפה מתחת ידו. כ' טבח שלא הראה סכינו לת"ח. כ"א המקשה עצמו לדעת. כ"ב מי שגרש את אשתו ויש בינו לבינה שותפות או משא ומתן המביא אותן להזקק זה עם זה כשיבואו שניהם לב"ד מנדין אותן. כ"ג חכם ששמועתו רעה. כ"ד המנדה מי שאינו חייב נידוי עכ"ל:

והראב"ד מצא עוד שלשה חכם שהורה להתיר לינשא לכתחלה במים שאין להם סוף וכן מי שעבר על נדרו ב"ד שנזקק להתירו מנדין אותו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר וכן העושה מלאכה בעוד שיש מת בעיר קודם שנקבר וליכא חבורתא במתא והא דאמרינן שהמנדה מי שאינו חייב נדוי הוא בר נדוי יש אומרים דוקא כשהיה ת"ח אותו שאינו חייב נדוי אבל אם הוא עם הארץ והמנדה ת"ח אע"פ שנדהו או אפי' שביזה אותו אינו חייב נדוי הת"ח ומההיא דר"ל ליכא להביא ראיה דשמא נדה ת"ח גדול ממנו תדע שהרי הצריכוהו ללכת לפני נשיא ואם לא היו מסופקים באדם גדול למה ילך לפני נשיא יתיר אותו הפחות שבהם: