נימוקי יוסף על מועד קטן י.

כל אלו שאמרו. פירוש כל אלו שאמרו במשנתנו הבא ממדינת הים וחביריו:

כשלא היה להם פנאי. כלומר שבאו כל כך סמוך לערב שלא היה להם פנאי לגלח:

מותרין. אע"פ שעבירה היא בידם מוטב שיגלחו במועד ואל ישהו קרבנותיהן עד לאחר המועד דנזיר ומצורע אינן רשאין להביא קרבן עד לאחר גלוח הלכך לא קנסינן להו כי היכי דלא לישהו קרבנותיהן:

מותר לגלח ברגל. משום שאם לא היה שבת היה מותר לגלח בשביעי דקי"ל כאבא שאול דאמר מקצת היום ככולו ויום ז' עולה לכאן למנין ז' ולכאן כאילו הוא יום שמיני ונוהג יום אחד חוץ משבעה שהוא מגזירת ל' שדין האבל בהן ליאסר בגיהוץ ותספורת ואתי רגל ומבטל אותה גזירה של ל' יום וכיון שהוא שבת אין לו פנאי ומש"ה מותר לגלח ברגל דהא לא מצי לגלח ערב שבת דששי לאבלו הוא ובימי אבלו פשיטא דאסור ומיהו אם חל שביעי שלו ערב הרגל ולא היה שבת הואיל שהיה לו לגלח בו ביום ולא גלח אסור לגלח במועד שהרי היה לו פנאי:

כל אלו שאמרו וכו'. פירוש כל אלו שאמרו יוצא מבית האסורים ושאר דתנינן במתני':

בימי אבלן. אם בא ממדינת הים ומצא אבלות בתוך ביתו מותר לגלח בתוך ימי אבלו:

כשתכפוהו אבליו. אבלות אחר אבלות תוך ל' יום דכיון שעמד בבית האסורים ועוד תכפוהו אבליו שיש ימים רבים שלא גילח ולא גיהץ בהא הוא דמתיר אבל אם לא תכפוהו אבליו אלא שמצא אבלות כשיצא מבית האסורים אסור לגלח כל שלשים יום:

ושאר כל אדם. כלומר מי שלא. בא ממדינת הים ולא בכל הני דמתני' אלא שמת לו מת ותוך ל' יום מת לו מת אחר היינו שתכפוהו אבליו כיון שלא עמד כל כך זמן בלא גלוח לא שרינן ליה לגלח במספרים מפני שנראה לעינים אלא בתער מותר שעוקרין השער המכוסה להקל מעליו בלבד:

ולא בנתר. שלא התירו לו לכבס כי אם במים בלבד ולא גיהוץ במים ואפר ולא בנתר ובורית אבל הני דמתניתין שתכפוהו אבליו מותר בתוך ימי אבלו לגלח במספרים ולגהץ כסותו:

וכתב הריא"ף ז"ל ורוחץ כל גופו בצונן אבל לא בחמין כדגרסינן בתענית (דף יג.) אמר רבי אבא הכהן משום רבי יוסי הכהן מעשה ומתו (כל) בניו של רבי יוסי ברבי חנינא ורחץ בצונן כל ז' ואוקימנא בשתכפוהו אבליו ע"כ לשונו משמע דבלא תכפוהו אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן כל ז' וכתבו ז"ל דאפילו הני דמתניתין שתכפוהו אבליו אע"ג דשרינן להו לגלח ולגהץ כי אורחא אבל רחיצה בחמין לא שרינן להו כיון דאפשר בצונן:

ת"ר כשם שאמרו אסור לגלח וכו'. פי' בזה ובזה (הלכך) [הלכה] מותר ליטול צפרניו במועד וכן אבל מותר ליטול צפרניו תוך ז' וכן משמע ממעשה דפינחס אחוה דשמואל (מכילתין יח.) שמת לו מת עאל שמואל לגביה חזא דנפישן טופריה טובא אמר ליה אמאי לא שקלת להו אמר ליה אילו בדידיה הוה מי הוה מזלזל כולי האי הוה כשגגה היוצא מלפני השליט ומת לו מת לשמואל עאל פנחס אחוה לגביה שקלינהו שמואל לטופריה וחבטינהו באפיה אמר ליה לית לך ברית כרותה לשפתים דכתיב ונשתחוה ונשובה אליכם ואסתייעא מילתא והדור ואתו תרוייהו ומסתמא תוך שבעה הוה משמע דמותר האבל למשקל טופריה:

לא שנא דיד. משום דמאיסי:

ולא שנא דרגל. אע"פ דתענוג בעלמא הוא:

ובגנוסתרי. מספרים:

ודוקא באבל אסור במספרים. דאילו במועד שרי במספרים כדאמר [שם] מר זוטרא [מתני] זוג בא מחמתן לפני רבי ובקשו ממנו צפרנים במועד והתיר להם ושמואל אמר אף בקשו ממנו שפה והתיר להם ומה שפה במספרים אף צפרנים נמי:

ותפיל. משום מיאוס וי"א משום כשפים:

כיון דאשתנו אשתנו. שאין מזיקות אלא במקום נפילתן:

ודעת הרי"ף והראב"ד והרמב"ן ז"ל להתיר צפרנים במועד במספרים מהא דלא אמר (שמואל) שמע מינה ארבע דדוקא בשיני' אבל בגנוסתרי לא אלא ודאי במספרים שרי והא דשקלינהו לטופריה בשיניה משום דהוה בי מדרשא דלא שכיחי גנוסתרי ועוד כתב הריא"ף ז"ל דהא דשרינן באבל ליטול צפרניו בשיניו לא תימא דוקא בתוך שלשים אלא אפילו בתוך שבעה בידיו או בשיניו מותר ומותר לגלח השפה בחולו של מועד ודוקא מה שנכנס לתוך פיו שמעכב עליו ואם אדם אסטניס הוא ואנינא דעתיה אפילו כל שהוא כשפה המעכבת דאמי ליה ומותר לגלחו וי"א דדוקא במועד הוא דמותר אבל באבל לא ואחרים כתבו בשם הראב"ד ז"ל דכל שמעכבת (לאבל) [לאכול] אפילו תוך ז' מותר והכי איתא בירושל' אע"פ שכל שאר שער אפי' של בית הסתרים אסור לו כל ל' בתספורת והאשה מותרת בנטילת שער בית הסתרים לאחר ז' משום נוול אבל לגלח שער ראשה אסורה כל שלשים עכ"ל: