נימוקי יוסף על מועד קטן ג:

וארון עם המת בחצר. מותר לעשותו בחולו של מועד ובעינן בפני המת כדי שלא יחשדוהו לפי שאין דרך לעשות ארונות לרוב המתים:

גמ' והלכתא כרשב"ג דסתם מתני' כוותיה:

ירושלמי עם המת בחצר. לא שנו אלא באדם שאינו מפורסם אבל במת שהוא מפורסם עושים לו ארון אפילו בשוק כד דמך ר' חנינא חברין רבנן עבדו ליה ארון בשוק והכל מודים שלא יקוץ ארזים. והקשה הראב"ד ז"ל והא אמר באידך פרקין קוצצין עצים במועד לצורך המועד והאי כיון דמית במועד צורך המועד הוא ותירץ דצורך המועד וכבודו הוא עצים לאפות ולבשל אבל הכא כבוד המת איכא כבוד המועד ליכא ואחרים הקשו מאי שנא דאסרינן לקוץ ארזים ושרינן למיגז ליה אסא ואמרו דלא דמי לפי שידוע לכל כי ההדס ראוי לחי להריח ולמת להעביר הזוהמא וליכא שום חשדא אבל קציצת ארזים דילמא לצורך בנין קעביד:

והכל מודים שלא יחצוב אבנים מן ההר. היו חצובות אלא שהיו צריכין לחלק אחת לב' או לג' דומיא דארזים לנסר:

פלוגתא דרבי יהודה ורבנן. דפליגי במתני' דלרבנן לא בעי עמו בחצר ולרבי יהודה בעי:

מתני' מפני ששמחה היא לו. פי' שאין מערבין שמחה בשמחה ושמחת האשה מתערבת בשמחת הרגל:

אבל מחזיר גרושתו. דאין השמחה אלא באשה שהיא חדשה לו:

תכשיטיה. כגון כחול וסרק ואפילו טפול של סיד שצריך זמן ארוך ולא תהנה בתוך המועד:

רבי יהודה. פליג אטיפול של סיד דקודם שתהנה תעמוד מנוולת כל המועד לפי שצריך זמן ארוך אבל אם היתה נהנית אפי' יום אחד של מועד מותרת לסוד אע"פ שהיה לה צער וניוול בימים הראשונים לפי שכן דרך סעודת י"ט שמצטער תחלה בתיקונו וכיון שנהנה לאח"כ ביום טוב עצמו מותר:

גמ' שאין מערבין שמחה בשמחה. פי' שאינו שמח כראוי בכל אחד מהן:

בחגך ולא באשתך. אלמא ליכא שמחה בחגך כלל דאי איכא בחגך היכי ממעט (אותו) לישא אשה הא איכא בחגך:

מפני הטורח. שיש טורח גדול בסעודת נישואין וקא טרח טירחא יתירא במועד:

משום פריה ורביה. אם נזדמנה לו אשתו קודם המועד לא ישאנה אלא בחג דאמר אמתין עד החג דהוי (ליה) [לי] רווחא דסלקא סעודתא לכאן ולכאן נמצא שמתבטל מפריה ורביה ואינו נושאה עד המועד:

מותרין לישא ערב הרגל. דמשום טירחא ליכא דעיקר טירחא חדיומא הוא והוא ערב הרגל ומשום שמחה נמי ליכא דעיקר שמחת אשתו חד יומא ומשם ואילך בכל הרגל זוכר הוא שמחת הרגל ומשום ביטול פריה ורביה נמי ליכא דמשום חד יומא לא משהא נפשיה דבשלמא אם היה יכול לישא במועד ימתין ויאמר אם לא אשאנה יום ראשון אשא יום שני ויום שלישי אבל כשלא התירו לו אלא בערב שהוא חד יומא יחוש שמא יארע לו אונס ולא יוכל לכנוס לפיכך תכף שמזדמן לו ישאנה ולא ימתין:

כתיב וביום השמיני. פירוש שמיני של חג הוא כ"ב בחדש הרי שלקחו רשות משלמה לפי שהיה דעתם לשוב לבתיהן ביום כ"ג ומפני שנשארו שם היום ההוא ולנו בעיר הוצרכו לקחת רשות פעם שנייה ביום כ"ד אבל ביום כ"ג אע"פ שלנו הלילה אחר כ"ב לא היו צריכין לקחת רשות משום דאדעתא דהכא שיסעו למחר שיהיה כ"ג לקחו רשות:

כוחלת. פי' כחול ירוק שנותנת בין עיניה:

פוקסת. מתקנת השער שלא יתפזר:

סרק. צבע שנותנת על פניה כדי שתראה אדומה ויפה ונראה בגמ' שאין מחלקין בין ילדה לזקנה כי גם הזקנה חפצה בתכשיט כדאמר רב חסדא האלהים אפי' אמך ואפי' אמא דאמך ואפי' עומדת על פתח קברה דאמרי אינשי בת ס' כבת ו' לקל טבלא ריהטא:

מתני' ההדיוט תופר כדרכו. מפרש בגמ' כל שאינו יודע להוציא מלא מחט בבת אחת נקרא הדיוט שהאומן תוחב תחיבות הרבה כמלא אורך המחט ומושכה ונמצא עושה תפירות הרבה במשיכה אחת וזהו דרכו ולפיכך אינו יכול לתפור האומן כדרכו אלא כעין מכליב שהן שיני הכלב שאינם שוות זו כנגד זו אבל ההדיוט שאינו יודע תופר כדרכו:

ומסרגין. אורגין אותן בחבלים שתי וערב עשוי כמין חלונות:

ממתחין. שתי ולא ערב וכ"ש אם אם היה רפוי שמותח החבל:

גמ' לכוין אימרא פי' שפה:

בחפת חלוקו. בעל הערוך פי' בית של חלוק שעל זרועו בשולי חלוקו ועושין אותו כדי שלא יקרע והדיוט אינו יודע לכוין אלא כאן קצר וכאן רחב והוא מעוקם: