נימוקי יוסף על מועד קטן יג.

גרסי' בגמ' [דף כ:] אמימר שכיב בר בריה קרע עלויה אחא בריה קרע באפיה אידכר דקרע מיושב קם קרע מעומד אמר רב אמי [דף כא.] מנין לקריעה מעומד מהכא ויקם המלך ויקרע את בגדיו ודילמא מלתא יתירתא הוא דעבד דאי לא תימא הכי וישכב ארצה הכי נמי דלאו מילתא יתירתא והתניא ישב ע"ג כסא ע"ג ספסל ע"ג אודייני גדולה מכולן ישן על גבי קרקע לא יצא ידי חובתו ואמר ר' יוחנן מאי לא יצא ידי חובתו שלא קיים כפיית המטה א"ל מאי ארצה כעין ארצה. פירוש קרע עלויה בשעת חמום היה ולא היה שם בנו ולפי שאין החיוב לקרוע בשניים אלא בפניהם מש"ה כשבא בנו קרע פעם אחרת בפניו וקם קרע פעם שלישית מעומד וכן כתב הרי"ץ גיאת ז"ל אם קרע על השני שלא בפני הקרוב או שקרע מיושב על כל אדם לא יצא וחוזר וקורע פעם אחרת:

ויקם המלך. כשאמרו לו לדוד שמת אמנון בנו:

יתירתא. ולא משום דמחייב ביה:

על גבי מטה. בלא כסות:

אודייני. כסוי של בור:

ישן על גבי קרקע. ממש ולא כפה מטתו שהיה ישן בה קודם אבלותו:

שלא קיים כפיית המטה. אם שכב על הקרקע ולא כפה מטתו:

כעין ארצה. שכפה מטתו ולעולם לא עבד מלתא יתירתא:

אלו דברים שאבל אסור בהן. פירוש שאבל אסור כל ז':

ברחיצה. כל גופו אפילו בצונן ואפילו ידיו ורגליו בחמין אסור:

ובסיכה. אפי' כל שהוא ואם להעביר הזוהמא מותר:

ובנעילת הסנדל. דוקא של עור אבל של בגד מותר:

ובתשמיש המטה. וחייב בעטיפת הראש ובכפיית המטה:

ואסור לקרות כדאמרינן לעיל [דף טו.] מהאנק דום דממה שהוא אבל מתים לא יעשה מכלל דכ"ע דוממים והקשה רש"י ז"ל היכי אסור לקרות והא אמרינן אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה ותירץ דמצות של שמחה לא התירו ומהאי טעמא אסור בתשמיש המטה אע"ג דאיכא מצות עונה:

רבים צריכין לו. לאיסור והיתר להורות ואין שם אחר או שהוא נשיא ודורש ברבים:

ובלבד שלא יעמיד התורגמן. כמו בשאר ימות השנה. ושמעינן מינה טעמא דרבים צריכים לו להתלמד ממנו הוא דמותר הא לאו הכי אסור ואם כן כהן אבל ואין שם כהן אלא הוא אסור לקרות בתורה כל ז' דלא אמרו (גיטין נט.) כהן קורא [ראשון] אלא מפני דרכי שלום בעלמא וסגי להו בישראל:

פנים חדשות. פירוש שבאו לו לנחמו מחדש שלא היו אצלו משעת האבלות עד עכשיו ובגמרא בעי אי חולץ בפניהם כל זמן שהם עמו בבית ולאחר שיצאו מותר להניחן וקיימא לן כרבא דכיון שהניח בשני שוב אינו חולץ ואפילו באו פנים חדשות:

תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מכאן ואילך עושה בצנעה בתוך ביתו. [והאשה טווה בפלך בתוך ביתה] פירוש ואפילו עני שאם יתעסק במלאכה יתעצל מן הבכי והמת מתזלזל ואנו אומרים ששלשה לבכי: