נימוקי יוסף על מועד קטן יא:

וכתבו בתוס' דמה דאמרינן דמקצת היום ככולו דוקא מקצת יום בעי' ולא מן הלילה (והרמב"ם) [והרמב"ן] ז"ל סובר דאפילו מקצת הלילה נמי ככל היום:

אמר רב הונא וכו'. פירוש הכל מודים כשחל ג' וכו' אפילו תנא דמתני' דבעי ג' ימים קודם הרגל לבטל ממנו גזירת ז' ואפילו למ"ד מקצת היום ככולו אעפ"כ אסור ברחיצה עד הערב ולא אמרינן בהא מקצת היום ככולו דכל גזירת ז' עליו עד שנכנס יו"ט ופרש"י ז"ל ולערב רוחץ בצונן או ימתין עד חוש"מ ורוחץ בחמין וי"א דהא דנקט רחיצה לאו דוקא אלא הוא הדין לשאר דיני אבלות וחדא מינייהו נקט וכתב הראב"ד ז"ל דרחיצה אסורה עד הערב משום דאיפשר ליה לרחוץ לאורתא משא"כ בתגלחת ותכבוסת שהרי אסור לגלח ולכבס משתחשך ואע"פ שמותר לכבס ערב הרגל מכל מקום אסור ללובשן מה שיכבס עד שתחשך דה"ל כרחיצה והכי אמרינן לקמן [דף כז.] בזקיפת המטה שזוקפה ע"ש ואינו יושב עליה עד שתחשך:

וכתב הרי"ף ז"ל שמי שמת לו מת ביו"ט שני נוהג בו אבלות וכו'. והמפרשים נסתפקו אם מתירין לו לקרוע כי היכי דמותר בשאר עניני אבלות דכחול שויוה רבנן לגבי מת וקורע או דילמא כיון דספק יו"ט הוא והקורע ביו"ט לוקה דמתקן גמור הוא ואסור:

מפני שאמרו שבת עולה. יש אבלות של פרהסיא קא מיבעי ליה כגון נעילת הסנדל וכיוצא בו:

אמר ליה אין אבילות וכו' ואעפ"כ עולה לחשבון. כדקתני במתני' כיון דאבלות שבצנעה נוהג ועוד משום דאין שבעה בלא שבת ואם אינה עולה אין לך אבלות ז' וקי"ל דאבלות ז' כדאי' לעיל:

פריעת הראש. פירוש להסיר עטיפת האבילות בשבת:

חזרת קרע. כדי שלא תראה הקריעה לפניו בשבת:

זקיפת המטה. שכפה מטתו מחמת אבלו וחייב לזקפה כתקנה בשבת ואלו הג' הם חובה דאינם דברים שבצנעה:

רחיצת. ידים ורגלים בחמין כגון שהוחמו מע"ש דחמין שהוחמו בשבת אסור לרחוץ בהם:

רשות. דברים שבצנעה הם:

לא שנו שפריעת הראש חובה. זו גרסת הרי"ף ז"ל משמע דמנעלים ברגליו מוכיחים דלאו משום אבלות הוא ואינו נוטל עיטוף הראש אבל חזרת קרע לעולם חובה הוא וכן. חייב לזקוף מטתו אבל תשמיש המטה ורחיצה וסיכה הן דברים של צנעה ומותר לנהוג אותם בשבת ורמב"ן ז"ל כתב שנעילת הסנדל בשבת חובה ולפי דבריו הא דא"ר יוחנן ל"ש וכו' לדבריו דשמואל דקאמר בגמ' נעילת הסנדל רשות הוא דקאמר אבל רבי יוחנן ס"ל דנעילת הסנדל מדברים של פרהסיא הוא וחייב לנעלה והך עטיפה שמואל בעי לה בגמרא כעטיפת הישמעאלים שהיא תחת החוטם ורב לא בעי לה אלא עטיפה קטנה שאף בחול עושין אותה בלא אבלות הרבה בני אדם ולפי גרסת הרי"ף ז"ל נראה דר' יוחנן כשמואל סבירא ליה ודברים שבצנעה שאמרנו שנוהג אותן בשבת לומר שלא ישמש מטתו ולא ירחץ:

רבי אליעזר אומר וכו'. הרי כאן י"ד יום:

[עצרת כרגלים]. פירוש אע"פ שאינו נוהג איסור מלאכה אלא יום אחד כז' ימים חשוב דהואיל דיש לה תשלומין כל ז' שאם לא הקריב חגיגתו של יו"ט של עצרת יכול להקריבה בששה ימים שאחר עצרת ולא אמרינן עבר יומו בטל קרבנו: