נימוקי יוסף על מנחות ח.

מחוי כפוף. שיעור שיש מן האצבע עד הגודל בלא פישוט אלא כמנהגו לעמוד כמו ב' אצבעות:

מחוי פשוט. מראה השיעור כמו שיכול לפשוט מגודל עד אצבעו שהוא כפלים מכפוף:

קטיר. כשהיה מניח תפילין בראשו שאר הרצועות פושט ותולין לו על כתיפיו מאחוריו:

ומתלית ליה. היה משייר מן הרצועות חוץ לקשר כל כך שמחמת גדלן משלשלן כמין עבות:

כדידן. כמנהג שלנו שהרבה נשאר מן הרצועות והן נתלות לפניו:

קשר של תפילין וכו'. שישים הרצועות על ראשו כעין דלי"ת כדי שיהא שם שדי נראה עליהן דשי"ן נראית בבתים חיצוניים שיכפול הקלף כעין שי"ן ודלי"ת נראה בקשר ויו"ד נראית באותן של יד כמין רצועה קטנה וראשה כפוף מעט כמין יו"ד:

ונוייהן לבר. מקום שער הרצועות שהוא חלק יראה מבחוץ אבל מקום בשר אינו חלק כל כך:

איתהפכת ליה. שלא היתה הדלי"ת ניכרת מבחוץ:

לאו אדעתאי. שוגג הייתי:

צריך שיהא למעלה. בתפילין של ראש מיירי ורוצה לומר שיהא הקשר למעלה בעורף שכנגד הפנים ולא כל כך למטה כנגד הגרון:

וצריך להיות מבפנים. בקשר של תפילין של יד מיירי שלא יהא הקשר מבחוץ לסוף הזרוע אלא מבפנים שהוא כנגד הלב:

עובר וכו'. עובר קודם לעשייתן מלשון ויעבור את הכושי ולא אמר קודם שהייתי אומר שיקדים הברכה הרבה לעשייתה אלא עובר כאיש הרץ לפני חבירו וחבירו מזרז עצמו להשיגו ומקדימו:

משעת הנחה וכו'. הוי זמנה לברך עובר לעשייתה:

לא שח וכו' להניח תפילין. מפני שעכשיו מתחיל להניחו ביד ובשל ראש מברך על מצות תפילין דעכשיו גומר המצוה:

שח מברך שתים. לפי שהפסיק בין מצוה למצוה ואז הוא מברך בתפילין של ראש על מצות תפילין [זהו שיטת רש"י ורי"ף] ובספר המצות מהר"ם מקוצי ז"ל סימן כ"ב כתוב וזה לשונו שח מברך שתים פירש רב יהודאי גאון ורב עמרם ורבינו תם ז"ל דלא שח אין מברך כי אם אחת על של ראש אבל שח מברך שתים על של ראש וכן ראיתי בפירוש בילמדנו שאפילו מניחן זה אחר זה בלא שיחה שמברך על של יד להניח ועל של ראש על מצות תפילין ולא כדברי המפרשים ז"ל לא שח מברך אחת כלומר שיוצא בברכה שבירך על של יד עכ"ל ז"ל:

כל זמן שמניחן. כלומר אם יצטרך ליכנס לבית הכסא או לישן שינת קבע שצריך לחלוץ אותן כשירצה ללובשן צריך לברך פעם אחרת: