נימוקי יוסף על מנחות ז:

למקום התפר. למטה:

כיון דמינכר. חריץ למעלה קצת:

האי קילפא. הקלף שכותבין עליו תפילין:

למבדקיה. אם יש בו נקב או ריעותא אחריתי לפי שהאות שיכתבו שם לא תהיה שלימה ותמימה וכתיב וכתבתם שתהיה כתיבה תמה:

קולמוסא בדיק. כיון שהקולמוס אינו מתעכב שם כשכותב ניכר שאין בו נקב והסופר יבין מאליו:

אלא במינן. כלומר שהרצועות נמי צריכות שיהיו מעור טהורה:

משום גנאי. יש מפרשים שמיפה עצמו למצא חן בעיני הזונות:

ודבר אחר. כומרי עכו"ם שעושין סימנין מבגד אדום:

מבפנים. (הוא) אותה ברייתא שמכשיר כל המינין חוץ מן האדום מבפנים קא מיירי:

שחורות ותו לא. שחורות כשרות ולא מין אחר:

מאי גנאי. אי מבפנים מיירי מאי גנאי איכא הא אינו נראה לשום אדם:

דמתהפכא הרצועה. ויראו האדמימות ויחשדוהו:

תפילין מרובעות. שיהא אורך ד' הבתים כרחבם:

בתופרן וכו'. שלא יפסידו בתפירתם את ריבועם במשיכת חוט התפירה:

ובאלכסונן. נמי שיהא ריבועם מכוון ארכן כרחבן כדי שיהא להם אותו אלכסון שאמרו חכמים ז"ל כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא:

עגולה. בית מושב התפלה עגול כעין ביצה:

סכנה. שמא יכנס בביתו פתאום ויכה את ראשו באסקופא ויכנסו התפילין בראשו:

ואין בה מצוה. דמרובעות הלכה למשה מסיני ש"מ דמסייעא מתניתין לברייתא:

כי אמגוזא. לעולם לא מסייעא דלמתניתין אילו היה התפילין זויות אע"פ שלא יהא ארכן כרחבן כשרות דלא פסל אלא כשמחודד בית מושבן כאגוז או עגול לגמרי:

תפילין כל זמן וכו'. טבלן עור של בתים ואע"פ שנקרע העור שבין בית לבית כיון שלמעלה לא נקרע כשרים:

שתים כשרה שלש פסולה. אם כל אויר ואויר שביניהם שהם שלשה אוירים נקרעו פסולין אע"פ שאין הקרע עולה למעלה:

אבל זו כנגד זו. אם היו ב' האוירין הסמוכין זה לזה נקרעין פסולין דלא מכשירין אלא שתים זה שלא כנגד זה כגון שנקרע ראשון ושלישי:

בעתיקותא. ישנים שיש לחוש שיקרעו במהרה מרוב יושנן ויצא הקרע לחוץ:

בחדתא. אם היה העור שהבתים מכוסים בהם חדש אע"פ שנקרעו זה כנגד זה כשרים שהעור הוא חזק ולא יקרע יותר:

בשלחא. תרגום והפשיט וישלח כשאוחז בעור ופושטו חוזר וכווץ כשמניחו נקראין חדתא אע"פ שיש ימים רבים שנעשו:

קשירה תמה. רצועה תמימה ולא קשורה:

תפריה לגו. בליטת התפירה מבפנים ולא מבחוץ כדי שתראה שלימה:

מאי עמא דבר. וכיון שנוהגים כן אסור לעשות:

גרדומי רצועה. הן שיורי שיריים לאחר שתלה הרצועה כשקשרן בראש נפסק שיריים ונשתיירין גרדומים:

התם. מדלא קא חשיב גרדומי רצועה בהדי גרדומי תכלת וגרדומי אזוב משמע שפסולין דטעמא דכשרין היינו משום דתשמישי מצוה נינהו ואיכא משום זה אלי ואנוהו וכיון שהיה מתחלה כהוגן תו לא מפסיל:

הכא דתשמישי קדושה. רצועות של תפילין יש להחמיר מתחלה ועד סוף שיהו בענין הגון:

מכלל וכו'. לתליית הרצועות חוץ לקשר ומשו"ה אם נחסר מן השיעור נפסלים:

צרדא. צרה דדא כלומר של גודל שהוא אצבע הסמוך לו: