נימוקי יוסף על מנחות ז.

מודה. בתמיה:

מדברי רבי יוסי נראה שחזר בו רבי יהודה ואין צריך לדבקו:

טולה. כלומר איך מותר להניח של ראש ביד:

מקדושה חמורה. של ראש קדושתה חמורה שיש שי"ן ודלי"ת בקשר ובשל זרוע אין בו אלא יו"ד שכופין ראש של רצועה ונראית כמין יו"ד ועוד כתיב וראו כל עמי הארץ וגו' ותניא רבי אלעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש ועוד שיש בו ד' בתים:

בחדתא. שלא הניחן עדיין מעולם ומש"ה מותר לעשותן אבל אם הניחן מעולם בראש אין מורידין להניחם ביד:

הזמנה וכו'. משהזמינן לצורך הראש אין רשאין לשנות ליד:

דאתני. עשה תנאי שאם יצטרך יכול להניחם ביד:

ציפן זהב וכו'. פסולות דבעינן מן המותר בפיך:

שלא עיבדו לשמן. אלא לאחר שעיבדו יאמר על זה העור אכתוב תפילין וסגי דהזמנה מילתא היא:

רשב"ג וכו'. דהזמנה לאו מילתא היא:

ישרפו. דלשם ע"ז נכתבו ואין בהן קדושה כלל:

יגנזו. דשמא לא נתכוין לעכו"ם ודי בגניזה שלא ישתמשו בהם:

מסור. ישראל המוסר ממון חברו לאנסים שהוא מאותן שמורידין כו' וכעכו"ם חשוב הוא:

עבד. שטבל ומל ולא נשתחרר שלא נתחייב במצות עשה שהזמן גרמא כנשים:

כותים. גרי אריות הם וכעכו"ם דמי:

אשה וקטן וישראל מומר. שאינן במצות:

וקשרתם. שחייב בקשירה:

נבלות וטרפות. אע"פ שאינן מן המותר בפיך כיון שהן ממין טהור ואינו אלא גזרת מלך לאסרם באכילה שהרי יותר חשוב מי שהומת בידי שמים למי שהומת בידי אדם:

ונכרכות. הפרשיות כאשר ישימם בבתים:

בשערן. בשער בהמה או חיה טהורה וכמו כן נתפרות בגידין של טהורה ולקמן אמרי' שאין נתפרות אלא בגידין של שור ולא של בהמה דקה:

כיצד סודרן. לתפילין שבראש קא בעי שיש בהם ד' בתים מי אמרינן כסדר שכתוב בתורה או לא:

לימין הקורא. כשהקורא עומד כנגד המניח פנים כנגד פנים הוי ימינו של זה לשמאלו של זה:

לימין המניח. שמע והיה אם שמוע ולשמאלו קדש והיה כי יביאך והקורא העומד כנגדו קורא לימין עצמו תחלה והם פרשת קדש והיה כי יביאך ואח"כ חוזר ומביט לשמאל עצמו וקורא שמע והיה אם שמוע ולעולם ההויות מלגאו כלומר פרשת והיה אם שמוע ופרשת כי יביאך באמצע הן לפי שפרשת קדש לשמאל המניח ופרשת שמע לימין המניח ולקורא העומד כנגדו שמע והיה אם שמוע בשמאל ובימין קדש והיה כי יביאך:

החליף וכו' גוויתא לברייתא. כגון שנתן פרשת והיה אם שמוע בבית החיצון ובבית השני שמע א"נ שנתן בבית החיצון משמאל המניח והיה כי יביאך ובבית השני לו קדש ומשו"ה פסולות דכל אותן בתים שהם בקבלה עלינו מסיני שיראו את האויר כלומר שיהיו חיצוניים כגון שמע וקדש אם לא יראו את האויר אלא שיעמדו באמצע פסולים אבל גוויתא לגווייתא שיסמוך והיה אם שמוע סמוך לפ' קדש ופ' והיה כי יביאך סמוך לפ' שמע:

אין נפסלין בזה וליתא לדאביי אלא בכל ענין נפסלין אם שינה מהסדר הנזכר דלעולם צריך שיהא שמע והיה אם שמוע לימין המניח וקדש והיה כי יביאך לשמאל המניח:

תיתורא. היא רצועה קצרה שתופרין אותה על תפילין של יד על הבית ממזרח למערב והוא כעין גשר:

מעברתא. התפירה שבין בית לבית בתפילין של ראש שמעביר חוטי התפירה ממזרח למערב כדאמרינן ושוין שנותן חוט או משיחה בין כל אחד ואחד:

שי"ן של תפילין. לבית החיצון מן הצד של ימין עושין כמין קמטין דקים בקלף ונראין כמין שי"ן של ארבע ראשין ובצד שמאל שי"ן של שלשה ראשין:

שיגיע חריץ. שבין בית לבית: