נימוקי יוסף על מנחות ו:

שהנשים רוחצות וכו'. שאינן נעשין לכבוד:

בית הכנסת וכו'. דדיירי בה [אורחין] אין מקדשין אותו הקדש גמור כדי שיהיו מותרין לשכב ולאכול בה האורחין לפי שאין ידם של בני הכפרים משגת להכניס האורחים בבתיהם:

אבל דכרכים. שהם רבים ואין מגיע לכל אחד ואחד אלא טורח מעט מן האורחים יכולין לעשות בתים לצורך ואין צריכין לשכב ולאכול בבית הכנסת:

לא. דהקדש גמור הוא:

בשבוע. בשמיטה:

פעמים ביובל. שאין להטריח הרבים פן יהיה כל אחד דוחה הבדיקה על חבירו:

משכיר וכו'. על השוכר שהוא צריך לשמירה כיון שהוא דר בתוכה ואע"ג שאם לא היה שוכרה היה חייב המשכיר לעשות לה מזוזה מידי דהוה אבית התבן ובית העצים אפ"ה כיון שהשוכר לא מצא בה מזוזה חייב לעשות לה מזוזה:

לא יטלנה וכו'. וכתבו בשם רב אחא משבח' ז"ל דה"מ בדלא קבע לאלתר בבית אחר ואי קבע לאלתר בבית אחר מותר ליטלה כדאמרי' מתירין ציצית מבגד לבגד וצריך עיון עכ"ל:

ארישא. דמיירי בישראל:

בגובתא דקניא. שיניחנה בשפופרת של קנה ויקבענה במקום הראוי למזוזה בשני מסמרים:

והדר בפונדקי. שאין ישיבתו קבועה במזוזת השער ואפילו שוכר בחוצה לארץ כיון שלא שכרה לשלשים יום אינו חייב במזוזה דלא קפדינן בישובה :

משום ישוב ארץ ישראל. דכיון שלא יכול ליטלה משם כשיוצא לא יצא אלא בקושי מפני טורח מזוזה אחרת ואפילו אם יוצא ממנה יבא אחר לשכרה כיון שהיא מזומנת במזוזה ונמצאת ארץ ישראל מיושבת:

סליקו להו הלכות מזוזה

ארבע פרשיות. קדש עד מימים ימימה שניה כי יביאך עד סוף הסדר שלישית שמע ישראל רביעית והיה אם שמוע:

ואפילו כתב אחד. קס"ד כתב ר"ל אות אחת שנחסרה ממנו לגמרי:

פשיטא. דפסולין:

לקוצו של יו"ד. שנחסר רגל של יו"ד וקמ"ל שאע"פ שהיו"ד היא אות שאינה צריכה היכר גדול שנקודה אחת היא אפ"ה נפסל:

הא נמי פשיטא. כיון שיש חסרון באות:

לא נצרכה. למתני פסול אלא לאידך מילתא דרב איצטריך לאשמועינן:

בד' רוחותיה. אע"פ שהאותיות נכתבות כהוגן:

לטטפת לטטפת לטוטפות. תרי בקריאת שמע וחד בוהיה כי יביאך תרי חסרין וחד מלא:

הרי כאן ד'. פרשיות בד' בתים:

בכתפי. שם מקום וקורין שם לשתים טט:

על ארבע חתיכות של קלף ויניחם וכו'. כל אחת ואחת בפני עצמה:

ת"ל זכרון. ולזכרון בין עיניך:

בעור אחד. כלומר שמפשיטין עור של עגל קטן ומניחין אותו בדפוס שיש בו כמין ד' בתים ומניחין אותו להתייבש שם ונוטלין אח"כ הדפוס מתחתיו ונשארים הבתים עשויין מאליהן:

ואם כתבן אותן ד' פרשיות בעור א'. בחתיכה אחת של קלף:

והניחם וכו'. כגון שהניח ריוח גדול בין פרשה לפרשה ושם כל פרשה ופרשה בבית שלה ואע"פ שארבעתן בקלף אחד יצא כיון שכל פרשה ופרשה בבית שלה:

וצריך ליתן ריוח גדול. בין בית לבית:

אינו צריך. כל כך אלא סגי בחוט או משיחה בין כל אחד ואחד כדמפרש ואזיל:

חריצן ניכר. אם החריץ שבין כל בית ובית אינו ניכר מבחוץ פסולות אע"פ שעשה מחיצה בינתים מבפנים כיון שאין ניכר מבחוץ:

כיצד כותבן תפלה של יד. כל הד' פרשיות על עור אחת חתיכה אחת של קלף:

על ארבע עורות. כל פרשה בפני עצמה בחתיכה של קלף:

יצא. כיון שכולן בבית אחד דבתפילין של יד כתיב והיה לאות לשון יחיד:

לדבק. אותן ארבע עורות בתפירה או בדבק שקורין גלוע"ה בלעז:

והיה לאות. ולא אותות:

אינו צריך. דסבר לא קפדינן מבפנים:

בר'. שם החכם:

שתים של ראש. שיש להם ד' בתים:

שטולה. כתוב בטי"ת בהרבה ספרים והוא מלשון טלאי שהוא חתיכה כלומר שמכסה כל הבתים בעור אחד שנראין כבית אחד ומניחה בזרוע אע"פ שאינן מדובקים מבפנים: