נימוקי יוסף על מנחות ו.

נידון כקיטונית. שהוא חדר קטן וצריך מזוזה:

נידון כבית שער. כאויר דגינה ואין צריך מזוזה:

מגינה לבית. אם כשהוא פותח מגינה לבית כלומר דיש היכר ציר בבית חייב במזוזה:

מבית לגינה. כלומר שהיכר ציר הוי בגינה:

עיקר גינה. שהרי היכר ציר הוא בגינה:

קיטונית עיקר. ואע"ג דציר סובב על גינה דכי אמרינן לעיל הלך אחר היכר ציר הני מילי דבין תרי בתי דתרוייהו עיקר אבל הכא קיטונית עיקר וחייב:

כ"ע לא פליגי דפטור. כיון שהיכר ציר בגינה:

ביאת גינה הוא. ולא בית:

מגינה לבית. כלומר שהיכר ציר בבית הוא:

עיקר גינה. הוא שלא נעשה הבית אלא לשמור הגנה ולא מהני היכר ציר ופטור:

קיטונית. עיקר שהרי הציר סובב מבפנים וחייב במזוזה:

לחומרא. כלומר דמגינה לבית דברי הכל חייב ומבית לגינה דפליגי רבי יוסי ורבנן הלכתא כר' דמחייב במזוזה:

לול. דרך העולם כשעושין ארובה באמצע עלייה עולין לה מן הבית במעלות ועושין פתח אחד למטה כדי שלא ירדו מן העלייה לבית כי אם ברשות ועושים בעלייה ד' מחיצות סביב לארובה למעלה ועושין בו פתח כדי שלא יעלו אלא ברשות ופעמים שאין עושין אלא אחד למטה ואלו נועלין מכאן ואלו נועלין מכאן וכשאין לה אלא פתח א' אינו צריך אלא מזוזה אחת דאזלינן אחר היכר ציר וכשיש לה ב' פתחים צריך שתי מזוזות בכל פתח ופתח באותו צד שהציר סובב בו:

אלא בחד. אפ"ה לא בטיל האי שאינו רגיל לגבי אידך דהא דאמרן לעיל [דף לג א] הלך אחר הרגיל ההוא למעוטי פתחא דר' שאינו עשוי אלא לו לבדו ולאיתויי פתחא דרב הונא שהיה רגיל אף לאחרים אבל שנים או שלשה פתחים לחדר א' וכולן נעשו לביאת כל בני הבית שהיו מרובין ותשמיש אותו חדר היא תדיר והוצרכו לה פתחים הרבה כולן חייבין במזוזה ואע"ג שנתמעט התשמיש ואין צריכין עכשיו אלא לאחד מהם:

דאקרנא. קרן זוית של בית:

אין לה פצימין. מזוזות אלא ראשי כתלים:

עאדיה פצימיה. כלומר אלו ראשי כתליהם פצימיו:

משמאלא. שהיה הפתח אצל הזוית וציר הפתח הוא הזוית ואין אצלו מצד האחר כלום אלא [סף] שסוגר:

כמאן כרבי מאיר. כדמפרש לקמן דמחייב במזוזה בית שאין לו אלא פצים אחד:

מימין. כשהפצים מצד הימין שבו מצות מזוזה:

מאי תלמודא. מאי משמעות איכא:

דרך ביאתך. שיהיה מן הימין:

רגלא דימינא עקר ברישא. הלכך דרך ביאתך הוא דרך הלוכך ומדאפקיה רחמנא בלשון ביאה ש"מ דרך ימין לביאה בעינן ולא דרך ימין ליציאה:

ארון אחד. בבוא איש בית ה' כשהיה בפתח העזרה שבמזרחו והולך למערב הוה ליה אותו ארון מימין שהיה נתון אצל הקיר צפוני של מזבח אלמא דכל דבר שנותן דרך ביאה צריך ליתנו מימין כי הכא אלמא דרך ימין הויא ביאה:

מזוזות כתיב. מלא טעמא שיש לו שני פצימין מחויב במזוזה אבל לא בפצים אחד:

שאין ת"ל דהא מיעוט מזוזות שתים:

כיפה. אולם העשוי בעיגול:

שיש ברגליה עשרה. קודם שיכפוף האולם הנה והנה עלו הרגלים בקו המדה בשוה עשרה:

לדברי הכל חייב במזוזה. שהרי שיעור הפתח הוי עשרה טפח:

רבי מאיר מחייב. דס"ל חוקקים להשלים כלומר כיון שיכול לחתוך מן העיגול עד שיהיה שוה בקו המדה גם כי לא חתך כמאן דחתך דמי:

פוטרין. דכיון דמחוסר מעשה לא מחייב במזוזה: