נימוקי יוסף על מנחות ה.

דכריך ליה כו'. לאחר שנכתבה הפרשה מעגל אותה וכופלה מצד שמאל לצד ימין כשמניחה בדלת והיינו מאחד כלפי שמע שראש השטה שמע וסופה אחד ומתחיל לכפלה מאחד ומקפל ובא עד שמע:

ועושה פרשיותיה סתומות. עוד ראיתי שבשעת כתיבה עושה פרשיותיה סתומות בין שמע לוהיה אם שמוע סתומה היינו שמניח ריוח באמצע ויש כתב משני צדדין א"נ מניח חלק בראש השיטה:

על דוכסוסטוס. אחר שנקלף מן העור צד העליון שבו השער מה שנשאר נקרא דוכסוסטוס:

כמין דף. כמין עמוד שנקרא בלעז פאיינ"א ופעמים שהשיטין שוות ופעמים שהשיטה אחת ארוכה והשנית קצרה:

ריוח. גליון מלמעלה ומלמטה:

פתוחות. שמסיים פרשת שמע באמצע שיטה ומתחיל והיה אם שמוע בתחלת שיטה:

מה טעם. אתה עושה אותן פתוחות והלא בתורה סתומות כלומר אותו ריוח של אחד ובשעריך סותם צד שמאל בסוף שיטה והריוח באמצע:

שאין סמוכה. הנך שתי פרשיות בתורה אינן סמוכות שזו כתובה בואתחנן וזו כתובה בוהיה עקב לפיכך אני עושה אותן פתוחות:

הלכה וכו'. והיכי אמרת שמצוה לעשותן סתומות:

תרגומא. תירץ כשפוסק הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אריוח קאמר שמצוה לעשות לה ריוח מלמעלה ומלמטה:

כמלא אטבא דספרי. מורדרור"ה בלע"ז והוא עץ סדוק הנושך בפי הקונדריסין שלא יכפלו בעוד שכותב וכאותו שיעור צריך להניח ריוח מלמעלה כדי שלא יגע אותה כלי הנושך לכתיבה:

אף פתוחות. כלומר שאינו נפסל אם שינה אע"פ שמצוה בסתומות:

על הקלף. נקרא קלף חצי העור העליון שבו השיער ונקרא דוכסוסטוס חצי העור התחתון הדבק לבשר והתפילין נכתבין על הקלף מצד הפנים האמצעית מהעור לא מצד השער ומזוזה נכתבת על דוכסוסטוס מהצד שחילק את העור לא מצד הדבק בבשר:

במעובד. שיהא מעובד לשם מצוה בין קלף בין דוכסוסטוס:

אין צריכין שרטוט. לפי שהקלף דק הרבה ושמא יקרע ורבני צרפת ז"ל מצריכין לשרטט שיטה עליונה משום דרבי יצחק דאמר שנים כותבין שלשה אין כותבין:

ואידי ואידי. בין תפילין בין מזוזות:

מגרס גריסין. שגורין הם בפה כל אדם והרגיל לכתבם אין לחוש שיטעה בהם:

תלאה במקל. תלה המזוזה על הפתח במקל פסולה דבעינן שיקבענה בצורת הפתח עצמו:

אחורי הדלת. חוץ למזוזת השער:

פסולה. דבעינן דרך ביאתו וליכא:

לפונדקאותיהן. כשהיו הולכים בדרך נושאים מזוזה עמהם ותולין בפונדק במקל עד הבקר זכר למזוזה שלפי שלא היו להם הבתים דירה לא היה הפתח חייב במזוזה כדתניא לקמן פ' התכלת הדר בפונדקי בארץ ישראל כל שלשים יום פטור מן המזוזה:

בתוך חלל הפתח. ולא מבחוץ דבעינן דרך ביאתך וכתיב בשעריך הוא מקום סגירת הפתח:

בשני דפין. פרשת שמע בקלף א' ופרשת והיה אם שמוע בקלף אחר:

פסולה. דבעינן שתהא כולה בקלף אחד:

בין תרי בתי וכו'. כגון שחלק ביתו חציו לצורך הבאים אל הבית וחציו לצורך אשתו לצניעות ויש פתח בין זה לזה ופתח לכל בית פתוח לרה"ר ואילו בזה לא ידעינן למאן נחשוב דרך ימין לביאה לפיכך נלך אחר היכר ציר והוא החור שהדלת סובב בו ואותו בית שיש בו ציר הוא חשוב בית ובדרך ימין שנכנסין בו צריך מזוזה: