נימוקי יוסף על מנחות ג:

מלמטה טפח וכו'. שא"צ בגליון של מעלה כמו בשל מטה לפי שאין היד ממשמש כל כך:

ובחומשין. שאין עשוין כתיקון ספר תורה שיהיו מעובדין לשמן:

ולא ימעט את הכתב. כלומר אע"פ שאמרנו דבעינן בין שיטה לשיטה כמלא שיטה אעפ"כ אין למעט הכתב שיכתוב אותיות קטנות בשיטה [העליונה או התחתונה או] האמצעית דכיון שיהיה מקצת השיטין בכתיבה גסה ומקצתה בכתיבה דקה אין זה הדר:

ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה. כגון אם נזדמנה לו שיטה אחת שיש לו לסיים בה פרשה ראשונה ולהתחיל בה פרשה אחרת ויש ריוח מועט בינתים אם לא יכתוב כתיבה דקה אפי' הכי לא יעשה כן אלא יזרז עצמו שלא יצטרך לבא לידי כך:

בת שתי אותיות וכו'. כלומר אע"פ שהתרנו לו לכתוב ב' אותיות חוץ לדף מתיבה בת ה' אותיות אבל תיבה שלימה לא התרנו:

הטועה בשם. שלא כתב שם בן ד' שהיה לו לכתוב:

גורד. בתער שיהיה יפה מקום הגרד אבל לא ימחקנו בעוד שהכתב לח שלא יהיה נאה:

ותולה בין השיטין. אותה תיבה שגרד דסבירא ליה להאי תנא מוטב שיכתוב השם על הגרד ולא ביני שיטי:

וגונזה. מפני שמות אחרים שיש בה:

לא ישיבנו. שלא יפסיק בכתיבתו:

היה כותב שנים וכו'. כגון שהניח ביריעה שמות רבות שלא רצה לכותבן מפני שלא היה טהור והניח להם מקום ובא לכותבן עתה בבת אחת:

ומפסיק ביניהם. בין שם לשם:

ומשיב. שלום לכל אדם:

לא יתחיל וכו'. שדרך הקולמוס לשפוך הדיו בבת אחת אם יש בו דיו יותר מדאי ושמא יפול על השם ויצטרך למחקו א"נ שנדבק בראש הקולמוס שער ומפסיד הכתב:

אלא מתחיל מתיבה שלפני השם. שיחזיר הקולמוס על התיבה שלפני השם ושוב אינו חושש שהרי נבדק הקולמוס אם כותב כהוגן: