נימוקי יוסף על מנחות א:

יכול אף לאשתו כן. אע"פ שהיא חללה מטמא לה בעל כרחו:

תלמוד לומר לא יטמא בעל בעמיו הא כיצד. כלומר והא כתיב כי אם לשארו שמטמא לה הבעל:

לאביו ולאמו. ואפי' אמו שנתחללה אחר שנולד הוא מטמא לה חייב להטמא לה:

יכול אפילו נפלים. כדכתיב במת בנפש ודרשינן (חולין עב א) איזהו מת שהוא בנפשו של אדם הוי אומר זה עובר שבמעי אשה:

בין כשרין בין פסולין. שנולדו לו מן הממזרת או מן החללה שאע"פ שהאב כשר הבנים ממזרים דכתיב לא יבא לו הלך אחר פסולו דאע"ג דכתיב בישראל למשפחותם לבית אבותם שהבנים הולכין אחר האב ולא אחר האם לכך אתא לו לומר שיש לנו לילך אחר פסולא דאם:

ובנו. מן החללה מפורש ולא יחלל זרעו בעמיו אפ"ה יכול ליטמא לו דהא אב ובנו הוא:

חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. דלא מיקרי בנו כלל שפחה דכתיב האשה וילדיה שהולד הולך אחריה ונכרית דכתיב כי יסיר את בנך ודרשינן אין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה:

וכן אחיו ואחותו. הנולדים לאביו מן הפסולות הנזכרות מיטמא להם דהא אחיו הוא לכל דבר ליבם את אשתו:

יכול אחיו ואחותו אפילו מאמו. אע"פ שאינם מאביו ת"ל ולבנו ולבתו מה בנו ובתו בני ירושה נינהו יצאו אחיו [ואחותו] מאמו וכו' דכתיב הקרוב אליו ממשפחתו (ב"ב קט ב) משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה דכתיב למשפחותם לבית אבותם:

הבתולה פרט לאנוסה ומפותה. שהרי אינה בתולה:

גרסי' בפ' הבא על יבמתו וכו' רבי מאיר וכו'. לקמן מפרש טעמייהו דדרשינן הקרובה לריבוי ולא למיעוט ור' יוסי ורבי שמעון סבירא להו דדרשינן קרובה למעוטי ארוסה אבל רבוי הבתולה הקרובה אליו לאיתויי שכיון שנתגרשה וחזרה ונתקרבה מיטמא לה וצריך עיון הא דאייתי לעיל הרי"ף ז"ל הקרובה ולא הארוסה אליו ולא הגרושה מאן קא תני לה דהא לא ר' מאיר ולא רבי יוסי דאי ר"מ הא מתיר לטמא לארוסה אע"פ שלא נתגרשה ואי רבי יוסי הא מתיר ליטמא בארוסה שנתגרשה:

לה יטמא מצוה. כדמפרש ואזיל שאע"פ שלא רצה ליטמא לה מטמאין אותו בע"כ כדאמרי' בעלמא (כתובות פו א חולין קלב ב) בד"א במצות לא תעשה אבל במצות עשה כגון סוכה או לולב או ציצית מכין אותו עד שתצא נפשו:

על הודאי וכו'. וצריך עיון למאי איצטריך דאי למעוטי ספק בן קיימא דלא מטמא פשיטא דהא אמרינן לעיל [דאין] מטמא לנפלים וספק איסורא לחומרא ואי למעוטי בני תערובות כגון כהנת וישראלית שילדו במחבא וקמ"ל שלא יטמא לאחד מהם ה"נ פשיטא דספק איסורא לחומרא:

אבר מן החי מאביו. כגון שנצטרע ונפל לו אבר אחד או שעלתה הצרעת באצבעו וקטעוהו כדי שלא תתפשט בכל הגוף כדאמרי' (ע"ז דף י ב) מי שעלתה לו נימא באצבעו יקטענה ויחיה או יניחנה וימות:

על עצם כשעורה מאביו. וצריך עיון דהא חזינן במס' נזיר [דף מג ב] דדריש לאביו כשהוא שלם מטמא לו ואינו מטמא לחסר ומביא מעשה עילויה ובכל דוכתא אמרי' מעשה רב:

לא בזמן שפירשו מדרכי צבור. כגון המינים והמומרים והמסורות:

תוך ד' אמות שלו. מת תופס ד' אמות לטומאה והוא דליכא גדר גבוה י' טפחים או חריץ עמוק י' טפחים בינו ובין המת שאם היה לו כן כיון דאיכא היכרא לא גזרו בהו רבנן ודוקא מת שלא נקבר הא אם נקבר לא תפיס ד' אמות דהא בציון משהו לחודיה סגי כדאמרי' (מ"ק ה ב) אין מעמידין ציון במקום טומאה ואין מצריכין ציון של ארבע אלא בכל שהוא סגי: