נימוקי יוסף על מנחות יב:

עביד ארבע . כלומר שלא גדלן כלל דס"ל דמצותם ט"ז חוטין:

עביד כדידן. ארבע חוטין שזורין קודם שיכניסם בנקב (ומצותן שזורין ויליף לה בספרי פתיל תכלת טווי ושזור אין לי אלא תכלת לבן מניין הרי אתה דן הואיל ואמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טווי ושזור):

מן המנין ממנין השמונה חוטין :

[ה"ג] ולא אביק להו מיבק. מר בריה דרבינא עביד כדידן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יאשיה דמן אושא אמר שמואל חוט של כרך עולה מן המנין אמר רב אדא אמר רב נפסק החוט מעיקרו פסולה ואם איגרדם אגרדומי ואשתייר מיניה כדי לענבן שפיר דמי וכשר גרסי' פ"ק דסוכה (דף יא ב) תלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהם פסולה. פירוש עייף להו פרש"י ז"ל ובתוס' כופל הד' חוטין לח' קודם שיתלה אותם בטלית ומכניס הכפל בנקב הטלית:

ואביק להו מיבק. לשון נקב א"נ לשון עניבה כמו ויאבק איש שחוזר ומכניס ב' הראשים בתוך הכפול חוץ לשפה ותלויין בעניבה בטלית:

בגלימא. כלומר בתוך הנקב דלהוי גדיל כוליה:

עביד כדידן. להכניס בכל נקב ד' חוטין וכשנכפלין הם ח'. ומנהגנו שלא לעשות אלא נקב אחד ויצא כפל החוטין מבחוץ מן הצד:

מעיקרו. מעיקרו של כנף ממש למעלה במקום תחלת הגדיל סמוך לנקב וי"מ כל שנשתייר שיעור עניבה כשרה ודוקא בב' חוטין לחוד כי לעולם צריך שישתיירו שני חוטין שלמים מכל צד בכל כנף וכנף שיהא בהם י"ב אצבעות ודי בכך אע"פ שבשעת עשייה הוסיף בארכה:

תלאן וכו'. דכשתלאן תחלה פסק החוטין והתחיל לעשות קשרים אח"כ כשפסק ראשי החוטין הוא מן העשוי ורחמנא אמר תעשה ולא מן העשוי לכך טוב שיחתכם לכתחלה קודם שיכניסם כלל:

אלא ענף. כלומר חוטין נפרדים:

תניא בספרי יכול יעשה כולה ענף ת"ל גדילים ואין גדיל אלא חוטין מחוברין כדמתרגמינן מעשה עבות עובד גדילו אי גדילים יכול יעשה כולה גדיל ת"ל ציצית הא כיצד צריך שיהא גדיל יוצא מן הכנף וציצית יוצא מן הגדיל ע"כ והוותיקין כל זמן שמתעטפין מעיינין בחוטין ומפרידין אותן יפה ורואין אם נעקר בהם חוט מעיקרו ומנהג יפה הוא ליראי מצות:

כצוציתא דארמאי. פירוש כטלית של נכרי דבוקה מלמטה ופרודה מלמעלה:

[בני ישראל ולא הנכרים]. ומכאן דקדקו בתוס' שאם עשאה אשה כשרה ולא אמרינן כל שישנו בלבישה ישנו בעשייה כדאמר גבי תפילין מדאיצטריך קרא למעוטי נכרים מבני ישראל ויפה דקדקו כמנהגם לשון זה מצאתי וכתבו בתוספות כי רבינו יהודה ז"ל צוה לאשתו להיות נוהגת לעשות ובפרק הספינה (ב"ב דף עד ב) אמרינן ארגז יש בים גנוז לאשתו של רבי חנינא בן דוסא דשדיא ביה תכלתא לצדיקים לעתיד לבא:

מן הקוצים. פרש"י ז"ל שהם חוטים התלויים בסוף היריעה וקרי להו קוצים על שם שנוהגים לקצצם משם ובעינן תעשה ולא מן העשוי וכן מן הנימין שמוציאין מן הבגד לתפור:

ולא מן הגרדין. שמגרדין מן הבגד כדי לנאותה כל אלו פסולין אם הם מחוברין שם דבעינן תלוייה לשמה וליכא:

הסיסין. פקעיות של מטוה קודם שנארגו כלל:

כשרה. דהא איכא תלוייה לשמה ורב לא בעי טוייה לשמה. והלכתא דבעינן טוייה לשמה והא דאמר אביי (מנחות מא ב) כל מילי דמר עביד כרב בר מתלת הא אמרי' כחומרי דרב עביד אבל כקולי דרב לא עביד אלא היכא דמסתברא טעמיה ונראין הדברים דשזירה נמי בעי לשמה ונכרי ונכרית לאו בני לשמה נינהו ואפי' ישראל עומד על גביו וחוטין גזולה פסולה משום דבעינן משלך ומיהו אם גזל צמר ועשה חוטין כשר דזכה ביאוש ושינוי הגוף אבל לכתחלה אסור משום שונא גזל בעולה וחוטין שאולים כשרה דמסתמא על דעת הלואה הוא והוא קנהו ואפי' לכתחלה:

נוטפת. פרש"י ז"ל שלא יקשור הציציות למטה בסוף הכנף אלא מן הצד בענין שתהא עומדת בגוף הכנף על הקרן ולא על הגדיל שקורין אורילי"א בלעז שעושין לחזק שפת הבגד והכי תניא הטיל על הקרן או על הגדיל רבי אליעזר פוסל בשתיהן והלכה כמותו ומיהו אף הגדיל הזה עולה עם הבגד לשיעור מלא קשר גודל שהוא פרק העליון של גודל אדם בינוני סמוך לצפורן בתוך שלשה אצבעות :

אסתתר. נסתלקו קצת חוטין מסוף האריגה של בגד ונתמעט השיעור של מלוא קשר גודל:

בשעת עשייה איתמר. שיעור מלא קשר גודל וכיון שנעשו בכשרות אפילו נסתתר אין לחוש:

רובא. רוב אורך החוטים ולא נשאר ענף אלא מיעוטן:

כשרה דיעבד. וכן אפי' לא כרך אלא חוליא והשאר ענף ומיהו כשעשה קשר אחר החוליא כדינו דחוליא בלא קשר אינו מתקיים ואין כאן גדיל וקשר העליון דאורייתא אינו סמוך לכנף אלא אותו שהוא בסוף הגדיל שמפריד בין הגדיל והענף ונקרא עליון משום שכשנוטלו ומגביהו בידו עומד עליון כך פרש"י ז"ל והתוספות:

ונויי תכלת. פרש"י ז"ל עיקר מצות תכלת ואע"פ שאמרו נויי תכלת וכו' צריך לעשות כן היום בלבן כיון שהוא ניכר לתכלת:

וכמה שיעור חוליא. כלומר לכל הפחות:

מז'. כריכות לכל חוליא לכתחלה מדרבנן דאילו מדאורייתא בשלשה כריכות יצא ואומר רש"י ז"ל שאנו נוהגין עם הקשרים וחוליות שביניהם להשלים למנין תרי"ג שארז"ל (מנחות מ"ג ב) דשקולה מצות ציצית כנגד כל המצות לפי שהוא כמנין תרי"ג כי ציצית עולה בגימטריא ת"ר ח' חוטין וה' קשרים י"ג וכו' וכן אנו נוהגין לעשות ה' קשרים וד' חוליות ובג' החוליות שבעה כריכות ובאחרונה י"ג כריכות זכר לתכלת שדומה לרקיעים ולאוירים ומ"מ אם הוסיף או פיחת לא פסל ואין לשנות המנהג בכל זה ותימה על הרמב"ן ז"ל שלא הזכיר קשרים בכל ענין זה כלל: