נימוקי יוסף על מנחות יב.

טלית שאולה וכו'. מדאורייתא פטורה דכסותך אמר רחמנא דמשמע כסות שלך ופטורה מן הציצית ואם רצה לעשות הרי זה משובח ומברך עליה וכן נהגו לברך על טלית שאולה מצוייצת וכן דעת מורי ז"ל ובמקום שנהגו להניח טליתותיהן בבהכ"נ אם בא אדם להתעטף בה לפי שעה ולהחזירו למקומו מותר ולא חשיב שואל שלא מדעת גזלן הוי כיון דליכא הכא חשש כילוי קרנא ניחא ליה לאיניש דליעבדו מצוה בממוניה מה שאין כן בספרים דשמא יבוא לקרות בהן הרבה עד שיקרע מרוב משמוש וכיון שגדולי רבותינו הצרפתים חוששין מלברך בטלית שאולה מצוייצת תוך ל' יום ראוי לחוש לדבריהם שלא לברך ואם אדם לובש טליתות הרבה בבת אחת מברך ברכה אחת לכולן ואם אחר שלבש בביתו טלית קטן הלך לבית הכנסת ונתעטף בטלית גדול חייב לחזור ולברך כדברי ה"ר ז"ל וטעמא דקבעי רבנן זמן שלשים בטלית לפי שעד שלשים יום דרך אדם להניח טליתו מושאלת אצל אחרים ולא יותר מכאן ואילך נראית כשלו והל' יום צריך שיהיו רצופין שלא החזירה בינתיים כלל כל זה מיסוד הריטב"א ז"ל:

חוץ לשלש וכו'. טלית שיש בו ציצית ונקרע הכנף סמוך לציציות אם הוא חוץ לשלש יתפור שהרי לא נתבטל הציצית כיון שנשאר שיעור שלם להיות כנף דהיינו שלש על שלש:

תוך שלש. אם נקרע תוך שלש בטל הציצית מיד שלא נשתייר בו שיעור כנף וכשחוזר ותופרו ה"ל תעשה ולא מן העשוי:

ושוין. אפילו למ"ד חוץ לשלש יתפור לפי שלא נתבטל הכנף הכא מודה שלא יביא אפילו אמה על אמה ממקום אחר ויניח בטליתו אם היה מקום ציצית קיים ונקרע שאר רוב הטלית דה"ל תעשה ולא מן העשוי ועל דרך זה נמצאת מפורשת בשם רב עמרם ז"ל וה"ר טוביה ז"ל וכן פי' הרב בעל הלכות ז"ל:

וחכמים אומרים לא יתפור. ואתיא דרב יהודה כרבנן דהלכתא כוותייהו ודעת הרי"ף ז"ל ורוב הפוסקים לפסוק כרב יהודה:

שלא תהא מופסקת. ואיני יודע אם כך הגירסא ולא ראיתי בו שום פי' :

אין מתירין. ציצית שהוא בטלית של מצוה לצורך טלית אחר אפילו נאה ממנו דאית ביה בזוי מצוה וכן מנר חנוכה לצורך נר מצוה כיון שדולק למצותו:

כל מילי דמר. רבה בר נחמני הוה משמע שהלכתא כשמואל:

לבר מהני תלת. דכיון דלצורך מצוה היא אין כאן בזיון אבל לצורך חול אסור בעוד שהראשון דולק למצותו ולפיכך כתב ה"ר אשר ז"ל בספר המנהגות שאסור להדליק מנרות של בית הכנסת בעוד שדולקין למצותן לצורך דבר של חול אבל כשצריך לכבותן מותר וכל נר של מצוה בין של שבת בין של חנוכה בין לצורך תלמוד תורה בין לצורך חולה שיש בו סכנה או חיה דין אחד להם:

אין ציצית אלא כל שהוא. מיירי בגרדומין כדלקמן. והלכתא חוטים בתוך שלש אצבעות מן הכנף בין מן הצד בין מלמטה בסוף הכנף ושתהיה הציצית משולשת חוץ לבגד י"ב אצבעות בין גדיל וענף ואסיקנן לקמן דנוי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף נמצא גדיל ד' אצבעות וענף ח' אצבעות ואסיקנא דאין שיעור זה אלא למטה אבל למעלה אין לו שיעור ויש שפירשו דלאורך החוטין הוא שאין לו שיעור וכן כיוצא בו בלולב אין לו שיעור למעלה לגדלו אבל מנין החוטים שיעור יש להם בין למטה בין למעלה ויהיו החוטים אחר שנכפלו ל"ב חוטין ויש לבעלי הקבלה בזה ענין גדול ועמוק ואסיקנא בגמרא דחוט של כרך עולה למנין. תניא בספרי פתיל תכלת טווי שזור כעין פתילה אין לי אלא תכלת לבן מנין אמרה תורה תן תכלת ותן לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור עד כאן ולמדנו ממנו שאם אין החוטים שזורים פסולה ולכן נהגו לעשות בסוף כל חוט וחוט קשר כדי שיעמוד בשזירתו ומיהו נראין דברי ר"ת ז"ל דכל דשזורין בתחלתן יפה אע"פ שנתפרדה שזירתן ונעשו י"ו לא מפסלי דהוו להו כגרדומי ציצית וכשרה וכן פסק הר"ש בעל הלכות ז"ל ונראה דבריהם: