נימוקי יוסף על בבא מציעא נ:

הואיל ונהנה. בשאלה:

מהנה. להיות עליה שומר שכר עד שתגיע ליד הבעלים:

לשגרן לבית חמיו. סבלונות לארוסתו:

לפי טובת הנאה. שיחזיקו לי טובה כשאבוא להם בסבלונות:

נאנסו בהליכה חייב. דהואיל וקצץ דמיהן ומשכן לשם לקיחה הרי הם לקוחים בידו עד שידע שאינה לקוחה וה"נ אמרינן בהמוכר את הספינה (דף פז:) אמר שמואל הלוקח כלי מן האומן ע"מ לבקרו שאם אין בו מום יקחנו ונאנס בידו חייב והוא דקייצי דמיה:

בחזרה פטור. מאונסין כנושא שכר שנוטל שכר [ומהו נשיאות שכרו] הואיל שנתפאר בהם והיינו כוותיה דאמימר דאע"פ דיהיב ליה כפי טובת הנאה שבהן הוי עליה שומר שכר לאחר שכלתה שמירת המקח הואיל ונהנה וכל שכן גבי שאלה דלא יהיב להו מידי:

ותו גרסינן בגמרא ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה א"ל קא ממטינא ליה לדוכתא פלן אי מזדבני מוטב ואם לא מהדרנא ליה ניהלך אזל לא איזדבנא ליה בהדי דקא הדר ואתי איתניס אתא לקמיה דרב נחמן חייביה איתיביה רבא לרב נחמן נאנסו בהולכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא נושא שכר א"ל חזרה דהאי הולכה היא מאי טעמא סברא היא בחזרתו אילו אשכח לה לזבונה מי לא זבנה:

שמור לי ואשמור לך שומר שכר ואמאי שמירה בבעלים היא א"ר פפא דא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר ת"ר שמור לי ואשמור לך השאילני ואשאילך שמור לי ואשאיל לך השאילני ואשמור לך כולן נעשין שומרי שכר זה לזה ואמאי שמירה בבעלים היא אמר רב פפא דא"ל שמור לי היום ואני אשמור לך למחר:

שומר שכר. דחייב בגניבה ואבידה:

ואמאי וכו'. שבעליו של חפץ זה שנגנב במלאכתו של שומר היה שאף הוא משמר לו וכתיב אם בעליו עמו לא ישלם וכדפירשתי במתני':

ואשמור לך למחר. דהשתא לאו עמו במלאכתו הוא:

השאילני ואשאילך. אין זה שואל להתחייב באונסין שאין כל הנאה שלו שאף הוא משאילו והרי זה שכרו וכן פי' הראב"ד ז"ל:

ואמאי שמירה וכו'. אשמור לי ואשמור לך קאי ששניהם זה במלאכתו של זה שהנך אחריני אין כאן בעלים של חפץ במלאכתו של שומר:

אהלויי. מוכרי אהל שמכבסין בו בגדים והוא עשב ויש אומרים אהלות שהוא מין בושם:

זיל אפי לן. יומא דידיה הוה דהשתא לא הוו אינהו בשמירת הטלית אלא שומר חנם ואיצטריך למימר פשעו ביה דאי לא [לא] מחייבי:

פשיעה בבעלים. שאף הוא במלאכתן הוי:

שיכרא הוה שתי. כלומר ועדיין לא התחיל במלאכתן ונמצא שבשעה שנעשו הם שומרים לא מסר עצמו להיות מלאכתן עליו דקיי"ל אפילו היה עמו בשעת שבורה ומתה כיון שלא היה עמו בשעת שאלה חייב דהוה ליה כמי ששאל את הפרה ואח"כ שאל את הבעלים דחייב אבל אם נתעסק מיד ואפה ולאחר שאפה שתי שיכרא ובאותה שעה נגנבה פשיעה בבעלים מיקרי הואיל וכשנעשו הם שומרים היה זה במלאכתן דאמרינן לקמן [דף צה:] היה עמו בשעת שאלה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה וכ' הרנב"ר ז"ל שאופה הזה ושאר האהלויי שהיה כל אחד אופה ביומו לא היו שכירים כל היום רק לאפייתם בלבד לפיכך כשלא התחיל זה במלאכה לא נחשוב אותה שמירה בבעלים אבל אם היה שכיר לכל היום כמי שהתחיל במלאכה דמי שכבר נתחייב זה לעשות מלאכתם וכן נראה דעת הרשב"א [והאשר"י] ז"ל:

הנהו בי תרי כו' סדינא של פשתן. ואינו מכביד כ"כ:

סרבלא. הוא של צמר ומים הרבה נבלעין בו ומכבידין אותו לפיכך פשט הסרבל ונתכסה בסדין:

שאלה בבעלים היא. שבשעת השאלה היה המשאיל במלאכתו של שואל שנושא סרבל שלו על חמורו ומעביר לו את המים:

ההוא גברא. במקום עדים. שאנן סהדי שאין אותו דרך בלא מים וכן הלכתא דכל כי האי גוונא לא מהימנינן ליה במגו:

שמור לי והנח לפני שומר חנם. כו' לא שומר חנם. דכיון דא"ל לפניך תיב ונטר קאמר ליה והא דאמרינן דהנח לפני ש"ח מסקינן בגמ' דאפי' בשוקא הוא דאמר הכי ואם תאמר ובמה נשתעבד לו לשמור דודאי שומר לא מיחייב בדבור בעלמא עד דמשיך וכדאמרינן (לעיל) [לקמן דף צט:] כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים י"ל דמשכחת לה כגון שהניחו בארבע אמותיו בסימטא שהם קונות אי נמי הכא מיירי בבהמה ואמר לו הכישה במקל והיא תבא וכדאמרי' לקמן בפרק השואל [שם] הכישה במקל והיא תבא כיון שיצאה מרשות משאיל ומתה חייב. הראב"ד והרשב"א ז"ל:

הלוהו על המשכון וכו'. גרסי' בגמ' מתני' דלא כר' אליעזר דתניא המלוה את חברו על המשכון ואבד המשכון ישבע ויטול מעותיו דברי רבי אליעזר ר"ע אומר יכול לומר לו כלום הלויתני אלא על משכוני אבד המשכון אבדו מעותיך אבל הלוהו אלף זוז בשטר והניח לו משכון עליהן דברי הכל אבד המשכון אבדו מעותיו לימא בדלא שוי משכון שיעור זוזי ובדשמואל קמיפלגי דאמר שמואל האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא עלייהו משכון אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי לא דכ"ע לית להו דשמואל והכא בדשוה משכון שיעור זוזי ובדר' יצחק קמיפלגי דאמר רבי יצחק מנין לבע"ח שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה ואם אינו קונה משכון צדקה מנין מכאן לבע"ח שקונה משכון לימא דרבי יצחק תנאי היא לא דכ"ע אית להו דרבי יצחק והכא בשומר אבדה קמיפלגי דאיתמר שומר אבדה רבה אמר כשומר חנם דמי ורב יוסף אמר כשומר שכר דמי לימא דרב יוסף תנאי היא לא דכ"ע אית להו דרב יוסף והכא במלוה צריך למשכון קא מיפלגי מר סבר מצוה קא עביד ומר סבר כיון דשקיל משכון לאו מצוה קא עביד:

ישבע. שלא פשע דש"ח הוא דאין אדם נוטל משכון לגובייאנא אלא להיות בטוח במעותיו ולא יכול לכפור ולעולם שומר חנם הוא [עליו שאם אבד] יגבה ממקום אחר: