נימוקי יוסף על בבא מציעא נ.

מתני' והביא עליה שעורים. שהן קלים מחטים:

חייב. בקלקולה אם הוסיף ג' קבין כדמפרש לקמן ולא אמרינן הואיל והשעורים קלים יש לו להוסיף עד כדי כובד לתך חטים שהוא משאוי חמור והוא חצי כור:

מפני שהנפח קשה לבהמה כמשאוי. כיון דנפח לתך שעורים כנפח לתך של חטים קשה לה תוספת:

פטור. אם מתה כיון שלא הוסיף סאה לגמל וג' קבין לחמור ודוקא כשהוסיף זה על שיעור משאו דהיינו לתך לחמור אז הוא דחייב אם מתה אע"פ שלא ידענו מפני מה מתה אבל שכרו לתת עליו חצי לתך אע"פ שהוסיף עליו שלשה קבין ומתה אינו חייב אע"פ שאין לו לעשות כן דהא סתם משא חמור הוא לתך [ומיהו ה"מ היכא שמתה כדרכה ולא ידענו מפני מה מתה אבל אם נתברר לנו שמחמת תוספת של זה מתה אע"פ שדרכו של כל חמור כיוצא בו בכך חייב] וכדאמרינן לעיל [דף עח.] גבי שוכר חמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה שאם מתה אינו חייב אע"פ ששנה בה אא"כ ידוע שמתה מחמת השינוי כגון שהכישה נחש וכהני גווני דלעיל וה"ה הכא שאם נתברר לנו שמחמת תוספת מתה שהיה חייב ודאי אפילו בפחות משיעור משאו כיון ששינה דאמרינן אותו שינוי גרמא וכדפירשנו:

גמ' קשה למשאוי תנן. הנפח קשה לבהמה כשהנפח יתר על המשאוי:

תקלא כתקלא. אינו חייב עד שישוה כובד השעורים לכובד החטין דלהוי ניפחא תוספת אבל נפח שוה ומשקל חסר לא אמרינן משקל חסר [ונפח עמו] הרי הוא כמשקל שוה ושיהיה חייב בתוספת ג' קבין אלא דוקא כשהוסיף סאה על לתך שעורים מפני שאז השוה כובד השעורים לכובד לתך של חטין ומפני ששיעור השעורים יתר על של חטין איכא נפח שהוא יתר על שווי משקל ולא תנן כמשאוי דהוה משמע שאע"פ שאין בו משוי לתך חטין ממש כל היכא דאיכא נפח טפי כמו [משאוי והיכא] שיש בו תוספת ג' קבין כדפירשתי במתני' הוי חייב ומשום דבמתני' תנן כמשאוי דמשמע הכי פירשו מתני' כן אבל מ"מ הלכה כרבא וכדפירשנו הכא:

תנו רבנן קב לכתף. קב הוי תוספת לאדם הנושא בכתף ואשמעינן דאם הוסיף קב עליו חייב בנזקיו:

אדריב. לתך הוי תוספת למשא ספינה קטנה ואם טבעה חייב לשלם דמיה:

לישדייה. לארעא שהרי בן דעת הוא והרי הוא מרגיש בכובד המשא:

סתם ספינתא צריכה שתהא גדולה עד שיתנו שלשים כורין ותהא בכך הולכת על פני המים דכיון שהתוספת שלה הוא כור והתוספת הוא א' מל' במשא א"כ הכי הוי וכדתנן במתני' דמשאוי חמור לתך חטים שהם ט"ו סאה והתוספת הוא ג' קבין שהם חצי סאה אלמא תוספת א' מל' במשא הוא וכן נמי שמענו דמשא אדם בינוני ל' קב שהם ה' סאין כיון שתוספתו הוא קב:

מתני' כל האומנין. שעושים מלאכה בקבלנות בביתם:

שומרי שכר. בההיא הנאה דקא תפיס המלאכה עד שיתן לו שכרו הוי כשומר שכר וחייב בגניבה ואבידה:

טול את שלך. שכבר גמרתיו ואחר שתשאנו בביתך הבא מעות כלומר שאינו מעכבו לתופשו על שכרו הרי הוא מעתה שומר חנם:

שמור לי. היום ואשמור לך למחר הכי אוקימנא בגמרא דאי בשעה שתשמור לי אשמור לך קאמר ליה הוה שמירה בבעלים כלומר שבעליו של חפץ זה שנגנבה במלאכתו של שומר הוא ובכי האי גוונא שומר פטור כדכתיב אם בעליו עמו לא ישלם ואע"ג דהאי קרא בשואל כתיב לקמן דרשינן ליה נמי אכולהו שומרים:

הלוהו על המשכון שומר שכר. משום שכר מצוה כדאי' בגמ':

הלוהו פירות. משום שדרך פירות להרקיב בזה אית ליה לר' יהודה [שומר שכר] שהוא שכר לו כשמלוה אותם אבל מעות משום שכר מצוה דליהוי שומר שכר לית ליה:

רשאי אדם. מותר לו להשכיר לאחרים משכונו של עני שבידו להיות פוסק עליו שכר והולך ופוחת תמיד מן החוב ובגמ' מפרש באיזה משכון קאמר:

גמ' שוכר. בהמה:

כיצד משלם. דש"ש ושומר חנם ושואל כתיבי שוכר לא כתיב ומהו דין חיובו לענין גניבה ואבידה:

כשומר שכר. הואיל ולהנאתו הוא אצלו אע"פ שנותן שכר פעולתו שומר שכר הוא ואי לא יהיב שכר הוי שואל וחייב באונסין השתא דיהיב אגרא לא הוי שואל אבל הוי שומר שכר:

טול את שלך וכו' וה"ה לגמרתיו . שלא אמר לו אלא גמרתי מלאכתך דכיון דידעו בעלים ויכולים ליקח אותה כלתה שמירתו ולא הוי האומן עלה אלא שומר חנם והכי דייקינן מתני' טול את שלך והבא מעות שומר חנם הא הבא מעות וטול את שלך דגלי אדעתיה דתפיס ליה אאגריה שומר שכר:

[טול את שלך אצטריך ליה סד"א] שומר חנם נמי לא הוי דאיני שומרו עוד קאמר ליה קמ"ל דאינו תופס על שכרו הוא דקאמר ליה אבל מדין פקדון לא סליק נפשיה:

גרסינן בגמרא תנן התם א"ל השואל שלח ושלחה לו ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה חייב אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא לא שאנו אלא שהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל לאחר ימי שאלתה פטור [דף פא.] איבעיא להו פטור משואל או דילמא פטור נמי משומר שכר אמר אמימר מסתברא פטור משואל וחייב בשומר שכר הואיל ונהנה מהנה תניא כוותיה דאמימר הלוקח כלים מבית האומן לשגרו בבית חמיו וא"ל אם מקבלים אותם ממני אני נותן לך דמיהם ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהם ונאנסו בהולכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר והתם לקמן פרק השואל (דף צח:) מפרש:

א"ל שלח. אותה ביד עבדי או שלוחי או ביד עבדך או שלוחך ושלחה ומתה. כדרכה בדרך קודם שתכנס לביתו:

חייב. באונסים שמשעה שמסרה במצות השואל נתחייב בה השואל ואם לא א"ל השואל אלא המשאיל שלחה לו שא"ל זה השאילני פרתך וא"ל הן עמד ושלחה לו ומתה בדרך פטור:

וכן בשעה שמחזירה. אם מסרה השואל ליד השליח להשיבה לבעלים ולא א"ל המשאיל לשלחה ביד פלוני ומתה בדרך חייב דלא קמה ליה ברשותיה דמשאיל:

לא שנו. דהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל:

אלא שהחזירה בתוך ימי שאלתה. שא"ל השאילני עד זמן פלוני והחזירה בתוך הזמן דהתם אכתי לא כליא שאלה עד דאתיא ליד בעלים:

אבל וכו' פטור. שאפילו אם בביתו של שואל מתה משכלו הימים אינו שואל עליה:

פטור. השואל מדין אונסים:

אבל חייב כשומר שכר. בגניבה ואבידה: