נימוקי יוסף על בבא מציעא מט:

א"נ לאשלא יתירא. צריך אני לטרוח ולהרבות חבלים להעמיד הספינה שלא תזוז ממקומה בעוד זה יוצא למכור סחורתו ואחר נכנס וזהו התרעומת נמצא שאם מוציא חבילותיו וזה מוצא להשכירה לאחר מלבד התרעומת הזה שיש לו לבעל הספינה על זה חייב זה ליתן לו שכר רעוע הספינה:

חמר נמי ליעכב. אשוכר שלא יניח עליה מזונות אלא של אותו היום:

מאוונא לאוונא. ממלון לילה למלון לילה:

למטרח. לחזור ולשאול בעיר מי מוכר מזונות:

לא תרכב עליה אשה. לאו למימרא שאם ניזוקה שיהא חייב בתשלומיה דאין שינוי מאשה לאיש פשיעה שיתחייב עליה שהחמור עשויה היא לרכוב עליה בין איש ובין אשה אלא שלכתחלה אין לו לעשות כן וכ' הרשב"א ז"ל מסתברא שאם מנהג המקום להתיקר יותר בשכר רכיבת הנשים שמוסיף לו שכר כפי המנהג:

השתא מניקה. שהם ב' גופין:

מתני' ונשבר הקנקן פטור. הקנקן הוא ראו"י בלע"ז [הוא החופר בקרקע] וכל כלי מחרישה לבעל הבקר ונעריו הולכים עם בהמותיו זה אוחז את הדרבן לכוון הפרה לתלמיה וזה הולך אחר המחרישה ומכביד היתד בקרקע שבו הברזל שקורין ראו"י ומעתה אין לו לתבוע נזק זה אלא לבעל הקרקע והוא פטור לפי שיותר היה ראוי לישבר בהר מבבקעה ולפיכך תנן להדיא פטור דאילו היו הנערים שכורים למלאכה זו עכשיו לא ה"ל למתני פטור סתמא שהרי יש לחייב דנקיט מנא כדאיתא בגמרא אף על פי ששכרו לחרוש בהר וחרש בבקעה מכל מקום אי אפשר לשבירה זו בלא פשיעה:

חייב. בעל הקרקע לפי ששינה שההרים קשים לחרוש שסלעים שם:

ודש בתבואה פטור. אם החליקה הבהמה:

גמ' היכא דלא שני. ואין לבעל הפרה לתבוע לשוכר כלום ואלו הפועלים המנהיג והאוחז היתד היו שכורים איזה מהם פשע בשבירת הקנקן:

דנקט פרשא. מרדע הוא משלם שלא כוון הפרה יפה ועל ידי שעיות השורה של מענה נשבר:

דנקיט קנקן. שהעמיקו יותר מדאי בארץ שאילו לא העמיקו כל כך לא היה נשבר משום עיות השורה:

דמחזקת בגרנודי. שהיה ידוע להם שמעלה אבנים וצונמא וטרשין:

תרוייהו משלמי. שהיה להם ליזהר מאד ובדבר מועט שעיות [אף] המנהיג פשע והוי מוטל בספק ומשלמין תרוייהו:

וסנפו. חברו מום זה שהיה עמה עם המומין האחרים שלא היו בה כלומר שמנה לו מום זה בכלל האחרים אז הוי מקח טעות לפי שסובר הלוקח שכשם שאין רואה בה אותם מומין גם אותו מום אין בה אלא שלהסיר מעליו כל תרעומות הוא אומר כך הלכך הוה מקח טעות דאדעתא דהכי לא זבן:

מום זה ומום אחר. אבל א"ל בראשונה אותו מום שיש בה [ופירש לו מום זה ועוד מומין אחרים ואותם לא פירש לו וזה כפירוש רש"י ז"ל] כיון שאותו מום ניכר ונראה לעין אע"פ שסנפו עם האחרים אין זה מקח טעות דאם לא שסבר וקבל היה לו לבדוק:

שעמומית. משוגעת:

היו בה כל המומין האלו. ואינו מקפיד אלא על האחד ובא וטוענו כסבור הייתי שאתה כולל בה מום שאין בה ומום שיש בה ואילו ידעתי שזה היה בה לא הייתי לוקחה מאי:

פ' קמא דקדושין [דף יא.] גבי איכא בינייהו קבל מסר והלך. כלומר שאם קבל עליו הבעל המומין ליכא למיחש לסמפון בשום צד כתב הרמ"ה ז"ל מסתברא דה"מ לענין קדושין אבל גבי מקח וממכר אע"ג דקביל עילויה כל מומים שבמקח מסתמא אי אשכח ביה מומא מקח טעות הוי מידי דהוה אאונאה דאע"ג דא"ל ע"מ שאין לך עלי אונאה לא גמיר וקביל ועוד דיכול למימר מומא כי האי גוונא לא אסיקי אדעתאי והכי דיקא נמי סוגיא דשמעתין דבפ' השוכר את האומנים (דף פ.) דמיירי בהו גבי מומין משמע דלא נפיק מידי מקח טעות עד דמפרש ליה מומי דאית ביה כדברירנא התם וכי תימא ומאי שנא מקדושין שאני קדושין דלא עביד איניש דמקדש עד דבדיק דכל היכא דקפיד טפי בדיק טפי והאי כיון דבחזקה הוא דבדיק וקביל עליה כל מומי סבר וקביל אבל מקח וממכר עביד איניש דמיקרי וזבין לאלתר מקמי דבדיק עכ"ל: