נימוקי יוסף על בבא מציעא מח:

מתני' השוכר את החמור. בבקעה והוליכה בהר. ואע"פ שהדרך ישר וטוב חייב בגמרא מפרש מאי שנא הכא דלא מפליג בין הוחלקה והוחמה ובסיפא מפליג:

והבריקה. מפרש בגמרא:

או שנשאת באנגריא. שנלקחה לעבודת המלך:

אומר לו. משכיר לשוכר:

הרי שלך לפניך. טלנה כמו שהיא [סמויה] ולך שאף מזלך גרם וטרח ויישר אותה בדרכים וגבי אנגריא נמי יאמר לו המתן עד שתשוב שמזלך גרם נמי כמו מזלי ונפסיד שנינו בעל החמור מפסיד השכר בעוד שחמורו באנגריא ואף בהבריקה כתב הרשב"א ז"ל שנראה לו דעת הראב"ד ז"ל שכתב שכיון שאינו יכול להשתמש בה כראוי לא יטול השכר והא דאמרינן הכא הרי שלך לפניך היינו שאינו יכול לתובעו שיעמיד לו חמור אחר:

מתה או נשברה וכו'. איכא דמפרשי דהא דאמרינן הכא חייב להעמיד לו חמור מיירי כגון שהקדים לו שכרו על חמור סתם וכל שיש לו חייב להעמיד לו חמור דקנייה במעות דמעות קונות בשכירות מטלטלין ואפילו מדרבנן דלא שייך למימר בהו נשרפו חטיך בעלייה וכמו שפירש לעיל פרק הזהב ואחרים פירשו דאפילו אין לו [הקדמת שכר עליו] חייב להעמיד לו מכל מקום ומיירי כגון שקנו מידו להעמיד לו חמור ומיהו אם לא קנו מידו כיון דא"ל חמור סתם לא מצי כייף ליה למשכיר להעמיד לו חמור אלא שיכול לעכב השכירו' לעצמו עד שישכיר לו אחר וכדמוכח בגמרא [דף עט.] גבי השוכר החמור ומתה בחצי הדרך וכו' ואם אמר לו חמור זה אז שעבד לו חמור זה ואם יש בדמיו ליקח או לשכור אחר יעשה כן אבל להוסיף מביתו על דמי הנבלה והעור כדי להעמיד לו לא דלא נשתעבד להכי:

אם הוחלקה פטור. לפי שבהר היתה ראויה להחליק יותר שראש ההר חד ומשופע לצדדין:

אם הוחמה חייב. שהבקעה מעלה הבל לפי שהרים סביבה ואין אויר שולט בה:

ואם מחמת המעלה. הוחמה בעלותה מרגלי ההר לראשו חייב שהמעלה גרמה והוא שינה להוליכה בהר:

גמ' דקא מפליג. בין הוחלקה להוחמה:

שמתה מחמת אויר. ולא הוחלקה ולא הוחמה אלא הואיל ושינה בה יכול לומר לו לא מתה זו אלא מחמת אויר זה שלא היתה למודה בו:

אובצנא. עייפות יגיעה ממשאה וכשהוליכה בהר יכול לומר לו עייפות היגיעה גרמה לה ואם שינה להוליכה בבקעה אע"פ שלא ראינו אותה מזעת ולא היה אותו היום חם יכול לומר לו אילו הלכה בהר היה האויר שולט שם ונותן בה כח ולא תיגע תחת משאה. ומשמע דדוקא היכא דמתה בחד מהנך גווני דבכל חד איכא למיתלי שמחמת שינוי של שוכר מתה הא אם מתה כדרכה פטור וכתב הרמב"ן ז"ל דאפי' לאביי דאמר לעיל פ' המפקיד דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב הכא כשמתה כדרכה פטור לפי שאין שינוי זה שבין הר לבקעה פשיעה גמורה שהיזיקה מצוי בזה כמו בזה והיזיקן חלוקין הם אלא שאינה שמירה למה שאמר משכיר ומשום דלאו פשיעה גמורה היא מוקמינן למתני' דוקא דמתה בחד מהנך גווני דבכה"ג כיון דאיכא למיתלי שמחמת שינויו מתה חייב כתב הרנב"ר ז"ל מסתברא דלא מבעיא שומר שכר דחייב בהנהו גווני אלא אפילו שומר חנם נמי חייב דמתני' סתמא קתני ואפילו לר"מ דאמר [דף פ:] דשוכר כשומר חנם נמי דמי כדאיתא לקמן:

נקרא גזלן. וקיימא ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה וסיפא רבנן:

מגבת פורים וכו'. פרש"י ז"ל שאע"פ שגבו הגבאין יותר ממה שצריכים העניים לסעודת פורים אין מדקדקין בדבר לומר די להם בכך והשאר יפול בכיס של צדקה אלא לוקחים עגלים לרוב ואוכלים ואם הותירו יהא לצדקה והכי תניא בתוספתא [פ"ק דמגילה] דתניא התם אין מדקדקין במגבת פורים אלא לוקחים את העגלים ושוחטים ואוכלים אותם. ואחרים פירשו דה"ק מגבת פורים לפורים שמגבת מותר פורים אינו נופל לכיס של צדקה אלא מניחה אותו לפורים הבא וי"מ דהכי קאמר מגבת פורים דכל מה שגבו סתם בפורים שיהא לסעודת פורים דמסתמא כל הנותן על דעת סעודת פורים הוא נותן ואין מדקדקין בדבר לומר עני זה ראוי וזה אינו ראוי אלא כל הפושט ידו ליטול יטול כדי שיהיו הכל שמחים דימי משתה ושמחה כתיב והכי גרסינן בירושלמי דמגילה [פרק א' הלכה ד] אין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול יטול וכתב הרמב"ן שכן מנהג בכל ישראל ואפילו ליתן לעובד כוכבים דהואיל ואין מדקדקין בדבר ונותנין לכל ואם אינן נותנין לעובד כוכבים איכא משום איבה ותנן מפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל משום דרכי שלום:

אלא אדעתא דפורים. וכיון דלאו אדעתא דמידי אחרינא יהב נמצאו המעות בחזקת הבעלים חוץ מן היוצאים במעות פורים:

ולית הלכתא כרבי מאיר אלא כרשב"ג דמיקל:

מפני שמעביר וכו'. וכן בהא לית הלכתא כרבי מאיר משום דתרוייהו הני בחד טעמא שייכין וכי היכי דלית הלכתא בהא כר' מאיר ה"ה דלית הלכתא כוותיה בהא ובלאו הכי נמי הא קי"ל דלית הלכתא כר"מ בהא דמעביר וכו':

נהורייאתא. מאליי"א בלע"ז היוצאה בשחור העין:

אבזקת. התליעו רגליה והוא עש כדאשכחן אבזקת במלת :

אנגריא שאינה חוזרת. ה"ל כנשברה או מתה שהרי אינו יכול להשתמש בה:

אם בדרך הליכתה ניטלה. שהאנגריא מוליכה בדרך שהיה רוצה ללכת זה אומר לו הרי שלך לפניך הואיל שאף מזלך גרם שכור חמור אחר ולך אחריו עד שתפגע חמור אחר שכך דרך אנגריא נוטל חמורו של זה ומהלך בעלה אחריה וכל חמור שפוגע תחלה נוטלו ומחזיר לו את שלו. ור"ח ז"ל פירש אם בדרך הליכתה שאין דרך אנגריא זו לחפש בבתים ולא נוטל אלא מה שפוגע דרך הליכה אז אומר לו הרי שלך לפניך דמזלך גרם דאילו היתה בביתו של משכיר לא נטלוה ואם לאו שדרכה של אנגריא זו לחזור אף בבית חייב להעמיד לו חמור והלכתא כשמואל בדיני: