נימוקי יוסף על בבא מציעא מח.

פירוש טעמא דכתב ליה הכי. שזקפן עליו במלוה:

במה דברים אמורים. דיכול לחזור ולא יטול זה אלא כנגד מעותיו בזמן שנתנו לו בתורת ערבון ולא בתורת פרעון:

דא"ל ערבוני יקנה. והא ודאי לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך אבל נתנו בתורת פרעון הוו לה השאר מלוה עליו וקנה הקרקע כולו ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים וקשיא הא שהרי אפי' לא זקפן אינו יכול לחזור:

הא דקא עייל וכו'. הא דקתני דאילו לא זקפן עליו במלוה חוזר בדעייל מוכר ונפיק ומחזר אחר מעותיו גליא אדעתיה דזוזי אנסיה למכור וכיון דלא יהיב ליה זוזי בשעת דוחקו אדעתא דהכי לא זבין ליה וכתבו האחרונים ז"ל בשם הראב"ד ז"ל דלאו דוקא מיד אלא אפילו הרויח לו זמן שיפרע לו ביום פלוני וכי מטיא זימניה עייל ונפיק אזוזי לא קנה דהא נמי מוכחא מילתא דמעיקרא נמי כי היכי דליהוי ליה זוזי ליום פלוני דאיצטריכו ליה זבן דאילו לא תאמר כן למה ליה לרשב"ג לתקוני שיזקוף עליו במלוה ליתקון דלירווח ליה זמן אלא שמע מינה כדכתיבנא ומיהו נראה דאם לא מכרו כדי שיתן לו דמים מיד וגם לא ייחד לו יום פלוני ידוע אלא אמר לאשתלומי דמי למחר או ליומא אחרא בלא נחיצתא כהאי גוונא ודאי מעידנא דאחזיק קנה וזוזי מקבל להו בתר הכי דנעשו עליו כמלוה אפילו עייל ונפיק אזוזי קנה דכה"ג לא גלי אדעתא דמשום דוחקא הוא כדי דנימא אדעתא דהכי לא זבן וכ"כ ר"ח ז"ל:

דאמר רבא וכו' לא קני. הסכימו האחרוני' ז"ל לפירוש הגאונים ז"ל דהא דרבא דאמר סתמא לא קני [משמע] דלא קני כלל וע"כ כגון שלא נתן דמים כלל אלא כגון שקנה הקרקע בחזקה או בקנין ומינה דהיכא דנתן מקצת דמים לא קנה אלא כנגד מעותיו וכברייתא דלעיל דאמר רצה קנה כנגד מעותיו וכיון דאסיקנא דכי עייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו וכדפירשתי צ"ל דמיירי דוקא במקום שאין כותבים את השטר אבל במקום שכותבים את השטר כיון שאינו קונה עד שיכתוב את השטר וכדאי' פ"ק דקדושין (דף כו.) אי אפשר שיקנה כנגד מעותיו שכיון שאינו קונה אלא בשטר היאך יקנה מחצה והרי השטר על כל הקרקע הוא נכתב ולא על חציו הלכך כיון שאינו יכול לקנותו כולו דהא עייל ונפיק אזוזי אף מקצתו לא קנה וכי אמרינן נמי (דקנה כנגדו) דקנה כנגד מעותיו הני מילי בדבר שהוא ראוי ליחלק כשדה וכיוצא בו אבל בדבר שאינו ראוי ליחלק כגון בהמה טמאה מתוך שלא קנה כולה לא קנה מקצתה שלא עלה על דעתם שיהיו שותפים בה דלא ניחא ליה לאיניש להיות שותף בכגון זה שאפילו שותפין גמורין מעלים זה לזה בדינא דגוד או איגוד וכן מוכח בירושלמי דאמרינן התם דלמ"ד ערבון כנגדו הוא קונה אם היה בעל חי כיון שאינו ראוי ליחלק קונה כנגד כולה אלמא דבדבר שאינו ראוי ליחלק אין מחלקין בקנייתו אלא או יקנה כולו או לא יקנה כלום ה"נ מתוך שלא קנה כי הא דעייל ונפיק אזוזי לא קנה ולא כלום וכן מוכח בסמוך בההוא דזבין חמרא לפי אותם שגורסין כן חמרא אבל בערבון שא"ל ערבוני יקון שותפים הם שבכך נתרצו:

לא עייל ונפק אזוזי קני. דקדק הרשב"א ז"ל דההיא דאמרינן (קדושין דף כז:) מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהם קנה כולם ואמרינן לא שאנו אלא שנתן דמי כולם אבל לא נתן דמי כולם לא קנה אלא כנגד מעותיו מיירי בדלא עייל ונפיק אזוזי ומאי כנגד מעותיו כנגד אותה שדה שנתן עליה מעות קאמר ואע"פ דבעלמא בשדה אחת קנה כולן הכא דשדות מחולקות עד שיתן דמי כולם או קצת דמים על כל אחת ואחת תדע דאילו בדעייל ונפיק אזוזי מאי שנא בעשר מדינות אפילו באחת נמי ואדרבה עיקר צריכותא הוא כשקונה [לאשמעינן כיון שהחזיק באחת קנה כולם] ולא שהוא עייל ונפיק אזוזי וכן דעת הראב"ד ז"ל:

גרסינן בגמ' ואמר רבא האי מאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה ופרעיה זוזא זוזא פרעון הוא אלא דאית ליה תרעומת עליה דא"ל אפסדתינהו לנכסי מינאי. מכאן למד הרב בעל העיטור ז"ל דעל כרחיה אית ליה לקבולי זוזא זוזא דאי לא לא קבולי ניקבליה ולא תרעומת נהוי עליה וכדאמרינן בפרק הזהב [דף נב:]:

חמרא. כן כתוב בהלכות וכן פרש"י ז"ל חמור וכיון דפשיטא ליה דלא ניחא ליה לאיניש למיהוי שותף בכגון זה קא בעי משום חד זוזא שהוא דבר מועט מי אמרינן דמצי למהדר וא"כ לא קנה כלל או דילמא לא מצי למהדר וקנה הכל ואסיקנא דלא קנה כלל וטעמא לפי שאינו ראוי ליחלק וכדכתיבנא לעיל:

פש ליה. בהדי לוקח:

מפני [רעתה]. דאנן סהדי דבלאו אונסא דזוזי הוה מזבן ליה והא דקא עייל ונפיק ממהר הוא שיגבה מעותיו כדי שלא יחזור בו לוקח: