נימוקי יוסף על בבא מציעא מז:

וכל המשנה. כגון נותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור אם שכרו יותר על ההוצאה אין נותן לו כל שכרו משלם אלא דמי יציאת עצים וסממנים ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח:

וכל החוזר. מפורש בגמ' לאיתויי מאי:

גמ' או תן לי קרקע. מוקמינן לה לקמן דמיירי בשנתן מעות אלו סתמא בתורת פרעון ולא אמר לו ערבוני יקון [וטעמא דהדר משום דעייל ונפיק אזוזי] ואפ"ה יכול לומר לו תן לי קרקע כנגד מעותי שלעולם הוא קונה קרקע כנגד מעותיו אם ירצה והרי הוא לוקח חצי שדה ומשמנין ביניהם ונוטל הכחוש:

מהיכן מגבהו. כשאמר לו תן לי מעותי מגבין לו חובו מן העדית שבנכסיו לקמן מפרש טעמא:

ובזמן שהלוקח חוזר בו. לקמן מפרש דאי לא עייל ונפיק מוכר אזוזי אין יכולין לחזור בהם לא לוקח ולא מוכר והכא איירי כגון דעייל ונפיק מוכר אזוזי שאמר לו לוקח לך ושוב למחר אתן ובכה"ג הוא שיכול לוקח לחזור בו וא"כ היכא שמגלה המוכר דעתו שאין דעתו לחזור מן המקח [אע"ג] דעייל ונפיק אזוזי אין לוקח יכול לחזור בו והא דאמרינן שהלוקח יכול לחזור בו כגון שהמוכר מגלה דעתו שנותן לו רשות לחזור בו כיון שדוחה אותו בלך ושוב כן דעת הרשב"א וכן נ"ל מדברי הראב"ד ז"ל שכתב אם הלוקח חוזר בו שאינו רוצה לפרעו ואומר לו לך ושוב אין בידי כדי שיחזור בו מפני דוחקו שהוא צריך למעותיו ע"כ:

מלמדין אותם. לכל לוקח שאין לו מעות כולן אלא מקצתם לעשות ביניהם דבר קיום שלא יוכלו לחזור:

והריני נושה וכו'. דכיון דעשאן עליה מלוה ה"ל כאילו קבלם והלום וקרקע נקנה בכסף וכתב הרשב"א ז"ל דה"ה אם א"ל לך חזק וקנה א"נ משוך וקני שוב אין יכולים לחזור בהם ואפילו עייל ונפיק אזוזי דהא א"ל שיקנה בכך לגמרי ומעתה מעות עליו כמלוה וכמאן דא"ל אי בעינא בכספא איקני ואי בעינא בחזקה איקני ורבן גמליאל דלא נקט הכי להרחיב בקניות לקח ולא לקצר וה"ק שאפילו שלא קנו ממנו או שלא אמר לו לך חזק וקני יכתוב לו כן ואינו יכול לחזור בו מעתה ומיהו כיון דנקט רשב"ג הכי אין לנו אלא דוקא הני גווני דאמרן אבל אם החזיק בקרקע לפני המוכר או שמשך מעצמו בפניו לא קנה שעדיין יכולין לחזור בהם וכן כתבו מן המפרשים ז"ל:

גרסי' בגמרא [דף עז:] אמר מר מהיכן מגבהו מן העדית אמאי לא יהא אלא בעל חוב ובע"ח בבינונית אמר רב חייא בריה דרב אויא סתמא כל דזבין ארעא אזולי מוזיל ומזבן וה"ל כניזק ותנן הניזקין שמין להם בעדית:

לא יהא אלא בע"ח. לא יהא לוקח זה דינו קל אלא אפילו הוא חמור כבעל חוב דיש לחוש בו לנעילת דלת אף הוא לא ייפו כחו ליטול עדית אלא בינונית:

סתמא כל דזבין ארעא וכו'. ארעא באלפא זוזי אזולי מוזיל. סתמא אין כ"כ מעות מצויות לו וצריך למכור מטלטלין או שדות קטנות בזול וכי חוזר בו מוכר נמצא זה ניזק על ידו בדינא דגרמי ותנן הניזקין שמין וכו' לגבותו מעדית נכסיו של מזיק כדכתיב מיטב שדהו וכו' ומכאן נלמוד דכל דמשלם מחמת דינא דגרמי משלם מעדית שבנכסיו כמזיק הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל ותו אמרינן בגמרא רשב"ג אומר מלמדין וכו' טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה הכי לא קני והתניא הנותן ערבון לחברו וא"ל אם אני חוזר בי הרי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאים דברי ר' יוסי רבי יוסי לטעמיה דאמר אסמכתא קניא רבי יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו אמר רשב"ג בד"א בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם ת"ק זוז קנה ומחזיר לו את השאר ואפי' לאחר כמה שנים וקשיא הא אהא ל"ק הא דקא עייל ונפיק אזוזי הא דלא קא עייל ונפיק אזוזי דאמר רבא האי מאן דזבין מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי לא קנה לא קא עייל ונפיק אזוזי קנה: