נימוקי יוסף על בבא מציעא מ.

אמר רב מותר שליש וכו'. השם עגל למחצה בשכר ובהפסד וא"ל מה שישביח יותר על שליש דמיו של עכשיו טול בשכרך הכל והשאר נחלוק מותר דהא קביל עליה מספק אע"ג דזימנין דליכא מותר שליש והכי הלכתא וכגון דאית ליה למפטם בהמה אחריתי וכדמסיק אי בעית אימא. אבל היכא דלית ליה בהמה אחריתי צריך לקצוץ דינר לשכר עמלו ומזונו או יקצוץ לו ריש עגלא או אליתא וכדמקשה לה מאי לאו וכו' דלפי תירוצא בתרא דאי בעית אימא מתוקמא קושית מאי לאו במקומו ופלוגתא דרב ושמואל לא הוי אלא היכא דאית ליה בהמה אחריתי והלכה כרב וכדפסק רבינו אלפסי ז"ל משום דהלכתא כרב באיסורי:

ריש עגלא לפטומא. מקבל עגל לפטומה למחצה יטול הראש כולו לעצמו בשכר עמלו ומזונו והשאר חולקין בשוה:

מאי לאו וכו'. ואשמועינן רב דאי ליכא מותר שליש נשקול ראש עגלא:

דאית ליה בהמה. למפטם דיש עליו לטרוח לפני בהמתו ובשביל בהמה אחרת אין טרחו נוסף דאמרי אינשי גביל וכו' באותו טורח שאתה מגבל סובין ושעורים לשור אחד אתה יכול לגבל בפני שנים:

רבי אלעזר מהגרוניא. אי משתתפת. אילו נתת חצי המעות [כמוהו] היית שותף בבהמה:

א"ל [האריס (עד) השתא כו' וכי לא תתן לי כל הראש כמו שנתת לי בתחלה] א"ל ר"א [עד השתא] זוזי דידי הוו וכי קבילתא עלך פלגא בהפסד הוו זוזי מלוה גבך ואי לא יהיבנא לך טפי פורתא אישתכח דקא טרחת בפלגא פקדון משום פלגא מלוה:

טפי פורתא. להכניס ולהוציא דאילו מזון אם הוצרך לסובין או לשעורים קנו לאמצע כדרך שותפין:

ואי משום פלגא דידי. שתביא מרעה כגון דבר שאינו צריך לקנות בשוק:

למרי ארעא משתעבד. יש עליו לטרוח בשבילו:

תנו רבנן מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות. פרש"י ז"ל מקום שנהגו שהשם עגלים וסייחים קטנים למחצה לחברו נותן מעות בשכר שמוציאין ומכניסן על כתפו מעלין והרמב"ם ז"ל פי' שנהגו להעלות שכר כתף למעות העסק שיהיה שכר שנושא על כתפו בכלל שכר המעות:

לבהמתו וכן אם דרכן להעלות שכר הבהמה מעלין :

להעלות ולדות וכו'. איך שיהיה כל המתעסק או משתתף סתם לא ישנה ממנהג המדינה: