נימוקי יוסף על בבא קמא ט:

במחזרת. ראשה מרחבה לצדי הרחבה ואכלה פירות הוא דקתני מתני' משלמת מה שהזיקה אע"ג דכולה ברחבה הויא לה שן ברשות הניזק דכיון שיש לו רשות להניח שם פירותיו ובאותה שעה רשותו של זה הוא ואליבא דרב דמחייב כהאי גוונא מתני' דבפתח החנות אינה משלמת אלא מה שנהנית אע"ג דלא גרע טפי מצידי רחבה רבותא נקט לומר דזמנין דאפילו בפתח החנות אינה משלמת אלא מה שנהנית וכגון דקיימא בקרן זוית דאכלה כי אורחיה דאי לאו הכי אי אפשר למפטר טפי בפתח החנות ממש מצדי רחבה ופירוש זה אליבא דרב ולית הלכתא כוותיה:

ושמואל אמר וכו'. הואיל וגוף הבהמה קאי ברחבה דאורחא היא לחזור ראשה ושן ברשות הרבים היא:

וקמה ואזלא וכו'. שאין דרך השוורים ללכת שם הלכך לאו כרשות הרבים היא ודין רשות הניזק אית ליה והלכתא כשמואל בדיני:

מתני' מפני שהן מועדין. לקפוץ וברשות הניזק קאמר דתולדה דרגל היא ודייקינן בגמרא טעמא דקפצו חייבין מפני שמועדים לכך הא נפלו פטורין ואמאי הא קי"ל (ב"מ דף מב.) בעלמא דתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב דכיון דפושע הוא לגבי קפיצה [דאיבעי ליה לאסוקי אדעתיה דלמא קפצי] ליחייב גם בנפילה ותירצו דמתני' [הכי] קאמר בשקפצו ושברו כלים אי אפשר אלא שהכלים מרוחקים מן הכותל דאילו היו סמוכים אצל הכותל לא היה שוברן שברחוק מן הכותל מגיע הקפיצה הלכך [אי דמרחקי] בין נשתברו ע"י קפיצה או ע"י נפילה לעולם חייבין כיון דפושע הוא לענין קפיצה אבל נפלו פעמים שפטורין וכגון שהיו הכלים סמוכים אל הכותל שאז הוא תחלתו וסופו באונס דבקפיצה אין דרך להגיע בסמוך ולשברן וגם לענין נפילה אונס הוא דאין דרכן ליפול ואין לחייב מטעם תולדה דקרן לומר שיוכלו לשנות בקפיאה שיקפצו סמוך לכותל על הכלים וחייבין חצי נזק דלא גרע זה מקפצו ממטה למעלה דמחייבינן להו בסמוך בגמ' וא"כ כי נפלו נמי ליחייביה חצי נזק דלגבי חצי נזק תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא הא ליתא דכי אמרינן תחלתו בפשיעה [כו'] פשיעה גמורה קא אמרינן אבל שינוי דלאו אורחיה לאו פשיעה גמורה היא תדע דאי לא תימא הכי רגל דפטריה רחמנא בשמירה פחותה היכי משכחת לה כיון דלגבי קרן לא הוי שמירה ליהוי כתחלתו בפשיעה וסופו באונס וליחייב אלא לאו ש"מ כדפי' הרמ"ה ז"ל ועוד מסקינן בגמ' דאם היה הכותל רעוע כיון שהוא פושע לענין נפילה של לבנים חייב נזק שלם היכא דשבר כלים בין שקפצו אינהו בין שנפלו בין שהכלים סמוכים לכותל או מרוחקין דהא קי"ל תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב ובודאי פושע הוא לענין נפילה דארחי ולבני:

וחייבין נזק שלם. דאורחייהו הוא:

ממטה למעלה. שינוי הוא ותולדה דקרן הוא וישלם חצי נזק מגופו:

אפוכי מיפך כל אחד דרכו דרך גדי בסיקרא דהיינו קפיצה ודרך כלב בסירכא כלומר שנועץ צפרניו ויורד מעט מעט דרך סרוך ואחר כך קופץ:

כלב בסיקרא. בקפיצה שלקח דרכו של גדי והגדי דרכו של כלב דהויא שינוי ותולדה דקרן כדאמרינן לעיל (דף טו: כב.) דכל היכא ששנו שן ורגל מאורחייהו חייבין משום קרן תמה דהיינו חצי נזק ומגופו:

אדם מועד לעולם (דף כו.). כתב הריטב"א ז"ל בשם התוספות דהא דאשמעינן באדם דפשיטא דאדם מועד לעולם משום דמיירי בשמסר ביתו לשומר והיה בה חרש שוטה וקטן ושברו כלים בדלוגן חייב השומר דפושע הוא דאיבעי ליה לאסוקיה אדעתיה דמדלגי בכל ענין בין מלמטה למעלה או איפכא:

(מתני' על החררה) משלם נזק שלם. משום דהוה שן ברשות הניזק ומוקמינן לה בגמרא (דף כג.) כגון דאכלה בגדיש דבעל חררה משמע דס"ל לתלמודא דבענין זה דוקא הוי רשות הניזק לחייבו נזק שלם אבל שקלה מרשות הניזק ואכלה במקום אחר אינה משלמת אלא מה שנהנית וכל שכן ברשות הרבים דאי לאו הכי אמאי דחיק לאוקמא בהכי לוקמא כפשטה אפילו בגדיש דעלמא וכן כתב הרמ"ה ז"ל:

ועל הגדיש וכו'. מסקינן בגמרא דבעל הכלב הוא שחייב לחודיה ולא בעל הגחלת ומיירי ששמר גחלתו ונעל בפניו כראוי בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה ואע"פ דלגבי כלב שדרכו לחתור לא הויא שמירה אלא במנעול שאני אש (דף נה:) שהתורה מיעטה בשמירתו דומיא דשן ורגל דסגיא בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה כדלקמן (שם) והא דמשלם חצי נזק אגדיש [מפרשינן אליבא דרבי יוחנן] אי אנח אנוחי הגחלת על הגדיש חייב נזק שלם על מקום הגחלת כיון דאנחתיה כאורחיה תולדה דרגל בחבורין היא ואכוליה גדיש דהיינו שאר הגדיש חצי נזק דחיצי כלב הן והוי להו צרורות ואי לא אנחתה לא מחייב אכוליה גדיש אלא חצי נזק דצרורות נינהו כיון שזרק הגחלת על הגדיש: