נימוקי יוסף על בבא קמא ח.

מתני' כיצד השן מועדת. ומשני לאכול את הראוי לה:

והבהמה. היינו שן היינו בהמה [לעיל יז:] אלא תנא שן דחיה וקתני שן דבהמה לאשמועינן דאע"ג דבעירה כתיב חיה בכלל בהמה:

משלם חצי נזק. דמשונה הוא שהרי אין דרכן לאכול לא כסות ולא כלים הלכך חצי נזק כקרן הוא דמשלם דתולדה דקרן היא:

ברשות הניזק וכו'. לאו אכסות וכלים קאי אלא אשן מועדת וטעמא דבשן ורגל בעינן בשדה אחר דהיינו רשות הניזק:

מה שנהנית. אפילו ברשות הרבים דאע"ג דמטעמא דאבות נזיקין לא מחייב כיון שזה נהנה וזה אינו חסר חייב לשלם ומיהו מה שנהנית בלחוד:

מצידי הרחבה. לא שכיחי בה רבים והוי כרשות היחיד ובגמרא מפרש לה:

[גמ'] ופרה שאכלה שעורים. שהן מאכל חמור [וחמור שאכל כרשינין. שהן מאכל פרה משלמין נזק שלם דאע"ג דאין רגילין בכך הואיל ואורחייהו למיכלינהו ע"י הדחק כשהן רעבין ראויין קרינן ביה]:

כל מידי דלאו אורחיה. למיכל כל שעה:

ואכיל ליה על ידי הדחק. כלומר אורחיה למיכל על ידי הדחק כשהוא רעב כי הני:

שמה אכילה. ואפילו שלא ע"י הדחק:

שונרא דאכל תמרי וכו'. [הואיל] ואורחייהו למיכלינהו ע"י הדחק [משלמין] נזק שלם:

ביניתא. דג אבל כסות וכלים אפילו על ידי הדחק לאו אורחיה למיכלינהו אלא מתכוין להזיק:

ופלסיה. לעסו לשון אחר פלסיה סדקו:

[ואסלא] ח"נ. דמשונה הוא והא דחייביה מיירי כגון דתפס ניזק דהא אין דנין דיני קנסות בבבל [לקמן דף פד:] ופלגא נזקא קנסא הוא וכתב הרמ"ה ז"ל והוא דתפס ההוא מידי דאית ליה מדינא למיגבא מיניה בארץ ישראל דהיינו גוף של שור המזיק דתם הוא ואינו משלם אלא מגופו אבל תפיס מידי דלית ליה מדינא למיגבי מיניה לאו תפיסה היא:

אורחיה לפלוסיה לסלא. כשהוא לועס את הפת לועס את הסל עמו:

דאכל והדר פליס. דלהזיק לבד נתכוון אבל היכא דפליס והדר אכיל אי נמי דפליס בהדיה דאכל כולה מילתא להנאת אכילה הוא דעבד הרמ"ה ז"ל:

ברחא. עז [ונקראת כן לפי שהיא קלה לברוח]:

מעל גבי חבירתה חייבת. מוקמינן לה בקופצת ופי' רש"י ז"ל קופצת שקפצה ואכלה על צוארה שאין דרכה כן ותולדה דקרן הוי וחייבת חצי נזק קאמר וכתבו הרא"ה והריטבא ז"ל דאינו נכון דהא אמרי' לעיל [יט:] דכיון דאורחה למיכל אורחא נמי לפלוסי ה"נ כיון דאורחא למיכל אורחא למקפץ הלכך לאו תולדה דקרן היא אלא שן ממש ונזק שלם קאמר ובירושל' [פ"ב ל"ד] אמרינן בפירוש משלם נזק שלם ובתוספתא (פ"א) משלמת מה שהזיקה אלא פירוש קופצת היינו שזקפה רגליה ועמדה על הבהמה ואכלה זקופה והיינו לישנא דעמדה ואכלה ובכי האי גוונא יש לה דין אוכל ברשות הניזק ומשלמת נזק שלם אבל אם עמדה מעט כדי לפשוט צוארה לא הוי רשות הניזק דבכה"ג עמדה נמי אורחא הוא כדאמרן ופטורה וטעמא דמילתא משום דבהמתו לאו רשות הניזק גמור הוא אבל ברשות הניזק גמור כגון ביתו חייבת ואפילו אכלה כדרכה וכדתנן (לעיל דף יט:) מתוך החטת משלמת מה שהזיקה: