נימוקי יוסף על בבא קמא ו:

ואי אמר אזמניה. אי לא תפס ואמר לב"ד שיקבעו לו זמן למזיק שילך לדון עמו לארץ ישראל דאיכא סמוכין קבעינן ומיהו האידנא דליכא סמוכין לא מקבעין ליה ומ"מ תקנו רבנן בתראי לשמותי למאן דמזיק היזק דלא מגבי בבבל עד שיפייס את חבירו ואם נותן לו הראוי ליתן כפי הנזק לדעת הבית דין מתירין נידויו אף שלא יתרצה בעל דינו ולא יהיה מפוייס:

בין כך ובין כך. בין אזיק בין לא אזיק היכא דידיעא מילתא דכלבא בישא הוא:

משמתינן ליה. עד דמסליק היזקא שיהרגנו שנאמר לא תשים דמים בביתך:

אמר המחבר מזמנינן ליה אע"ג דקי"ל (סנהדרין דף לא:) דאין מוציאין מנה על מנה הני מילי היכא דאיכא דייני באתרא דמצו למידן דינא דאית ליה שכיון שכן הוא אינו יכול לומר לב"ד שבעיר פלוני אני רוצה לילך שהן בקיאין ומומחין יותר מאלו שבכאן אבל בשאין כאן דיינין שיהו יכולין לדין דין זה כי הכא מזמנינן ליה לאתרא דמצו למידייניה כי היכי דלא ליפסוד [ממוניה] והאי תקנתא דרבנן בתראי שמנדין אותו עד שיפייס חברו מיהו אין אנו אומרים לו סך קצוב שאם כן היינו דנין דיני קנסות אלא אומרים לו בפירוש אנו אין בנו כח לדין דיני קנסות ואין אנו יכולין לומר כך וכך אתה חייב לו אבל הרי הוא מנודה עד שיתפייס חבירו ואם היה הלה מתעקש ואינו רוצה ומבקש ממנו ממון הרבה שאילו היו דנין דיני קנסות לא היה חייב ליתן לו כל כך אומרים לו עד סך זה אתה יכול לבקש ממנו ולא יותר ואם אינך רוצה להתפייס בכך הרי אנו מתירין אותו וכך השיבו בתשובת רבינו שרירא גאון ורבינו האי ז"ל ג"כ עכ"ל של הרמ"ה ז"ל:

[מתני' ה' תמין כו']. הא מתני' פרישית בגמרא הכי ה' תמין הן ואם הועדו ג' פעמים חמשתן מועדין:

הבהמה אינה מועדת. מתחלתה:

לא ליגח. בקרן. ליגוף דחיפת הגוף בכוונה. לא לישוך שלא על מנת לאכול:

לא לרבוץ. על הכלים לשברם:

ולא לבעוט. הרי אלו ה' מיני נזקין תמין מתחלתן (ואם הועדו ולכך חמשתן מועדים ושן ורגל מועדים מתחלתן: השן מועדת לאכול את הראוי לה והרגל מועדת לשבור בדרך הלוכה. וזהו) שור המועד מתחלתו אבל [השלישי דהוא קרן] אין מועד בהם אלא בג' פעמים הואיל וע"י אותה התראה חייב נזק שלם וחדא מלתא היא חשיב להו וזה שור המועד דתנן:

שור המזיק. היינו קרן תמה ברשות הניזק והיא מחלוקת ר"ט ורבנן (דף כד:) לר' טרפון משלמת נזק שלם ולרבנן חצי נזק וקי"ל כרבנן והאדם נמי מועד מתחלתו לעולם:

גמ' ויש לך מועדין אחרים. נמי מתחלתן לשלם נזק שלם מן העלייה:

מתני' הזאב והארי וכו'. ודוקא בחצר הניזק דומיא דשן ורגל אבל ברשות הרבים פטירי דאורחייהו הוא כדאמרינן בגמרא. והא דפלגינהו תנא משן ורגל דבהמה משום דמשונות מהן שדורסין ואוכלין חיין וטורפין להניח מה שאין כן בבהמה:

רבי אלעזר אומר. לית הלכתא כוותיה דמפליג בין בני תרבות לשאין [בני] תרבות דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים ואע"ג דתניא ברייתא כר' אלעזר לא שבקינן פלוגתא דמתני' וסמכינן אסתמא דברייתא. הרמ"ה ז"ל:

חצי נזק מגופו. דכתיב ומכרו את השור החי וחצו את כספו וכו' [שאם] שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת וכדמפרש במכלתין (דף לד.):

מן העלייה. מעולה שבנכסיו של מזיק היינו מיטב שדהו כדמפרש לעיל:

גמ' מעולה שבנכסיו. שהרי חייב לשלם אע"ג דשור הנוגח אין שוה שיעור הניזק דבמועד כתיב שלם ישלם שור תחת השור ולא כתיב שיפרע מגוף הנוגח:

ישיבה על קברו. ישיבה של חכמים לעסוק שם בתורה ואע"פ דתניא (ברכות יח.) לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וס"ת בזרועו ויקרא בהן ויתפלל בהן משום לועג לרש היינו דעביד לנפשיה כאדם שקורא בתורה אבל היכא דקא עביד ליקרא דשיכבא כגון בני ישיבה לכבוד רבן ליכא משום לועג לרש. הרמ"ה ז"ל. וכתב הרא"ש ברחוק ארבע אמות דליכא לועג לרש:

חד אמר ג' וכו'. מ"ד ג' ימים הושיבו שם ישיבה משום דעיקר אבילות ג' ימים הוי דכמה מילי דאבל אסור בהן בתוך ג' ומותר לאחר ג' והיינו טעמא דמ"ד ז' ומ"ד ל' מפני חומרות שיש באלו הזמנים:

הא דאינו מקבל שכר היינו דוקא במי שיודע בו אבל אם אינו מכירו ואפשר שהוא הגון שכר יש לו שהרי לשם מצוה מכוין ועוד דאי לא תימא הכי אתה נועל דלת בפני כמה מהוגנים במקום שאינם נכרים ומעשה דרבי פרק השותפין (דף ח.) מסייע לן דהדר אמר יכנסו הכל. הרמ"ה ז"ל:

חלוצי כתף. שקרעו בגדיהן עד שהוציאו כתפיהם וזרועותיהם מכאן ומכאן מכאן ראיה לפרש"י ז"ל שפי' שחליצה האמורה באבל שיוציא כתפו מתוך קרע שלו:

והלא לפני אחאב. ומאי רבותיה דחזקיה:

קיים לא אמרינן. אלא היכא דידיע מילתא דקיים כחזקיה מלך יהודה שהרביץ תורה בישראל כדאמרי' (סנהדרין דף צד.) שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היה בקי בטומאה וטהרה:

קיים אמרינן לימד לא אמרינן. כלומר הא דאקדימו מעשה דידי לתלמוד דידכו משום דמעשה עדיף דהא כי מנחינן ס"ת אקברא דגברא רבא קיים אמרי' לימד לא אמרינן:

הא למיגמר נפשיה. תלמוד עדיף שהתלמוד מביא לידי מעשה:

הא לאגמורי לאחריני. מעשה דידיה עדיף ומשום הכי מנח תפילין למה שהיה מעשה דידיה והדר מיגמר להו:

סליקו להו ארבעה אבות